שלום, אני חדשה

שלום, לצערי הרב אני מוצאת את עצמי בפורום זה, ומבינה על מה אתן מדברות. אני מאוד חוששת ומתביישת לשלוח הודעה זו ולהשתתף בפורום הזה, כי אז אני כאילו "מקטלגת" את עצמי כבחורה עם בעיות פריון. אני דתיה ולכן הדבר קשה שבעתיים. אמנם אני בתחילת הדרך ומקווה שבקרוב אהיה בסופה, אבל התחושות הן אותן תחושות תסכול, קנאה ומרירות. אשמח אם מישהי תוכל לייעץ לי.., לדוגמה- האם צילום רחם זה דבר מפחיד? ואיך לעזאזל אני יוצאת מהדיכאון המתמשך הזה בעוד לרוב חברותיי שנישאו לפניי וגם הרבה אחריי יש כבר ילד או שניים?? משוועת לעזרה.. המתוסכלת.

היי לך, ושמחה שהצטרפת אלינו מהסיבה הפשוטה שכאן תקבלי עידוד ותמיכה עד ההריון המיוחל, את יכולה להתיעץ , לשאול, לספר כל מה שעולה על רוחך וכאן תמצאי אוזן קשבת כי כולנו באותה סירה וגם נצא ממנה!!!! ספרי קצת על עצמך מבחינת גיל, אילו טיפולים את עוברת, כמה, מה הבעיה אצלכם? ואז נוכל לעזור לך יותר. ועיצה קטנה: תחליפי את שם הפורום שלך לקצת יותר אופטימי ומבטיחה לך שזה יעזור תכתבי, רומי

ומקווה שאכן תשארי לזמן מועט ביותר! אין לי ידע לגבי צילום רחם, אבל אני בטוחה שאחת הבנות יענו. אני רק יכולה להבין אותך מאד מאד לגבי העצב והתסכול שקשה שבעתיים אם את דתיה. אני אמנם לא מנסה הרבה זמן בכלל, רק עכשיו בגיל 35 התחשק לי. אבל אני באה מרקע דתי, ומבינה עד כמה להיות לא בהריון כל שנתיים בערך זה יוצא דופן. שוב, אני כבר לא דתיה הרבה שנים, אבל רב חברי עדיין מאותה סביבה בה גדלתי. ואני מאד מאד מבינה לליבך. את מוזמנת להרגיש הכי נח בעולם לשפוך פה את ליבך, כי אין אוזן יותר קשבת, לב חם ואוהב, והרבה הרבה נסיון שכולן פה חולקות אחת עם השניה בפורום. מצטרפת לרומי עם הצעת הניסוח לשם יותר אופטימי, ובהצלחה גדולה ומהירה! נועה.

הי וברוכה הבאה אני עברתי צילום רחם והיה הרבה יותר מלחיץ מכואב. בהמתנה היתה מישהי שכל הזמן סיפרה שהיא כבר עברה את זה וזה נורא ופשוט לא סתמה את הפה והלחיצה את כולם אבל אני השתדלתי לאטום את עצמי ולהחליט שיעבור לי בקלות ואכן כך היה קצת לא נעים אך לא יותר מזה בהצלחה

שלום וברוכה הבאה, אני בהחלט מבינה את הקושי "לקטלג" את עצמך כבעלת בעיית פריון, אבל אני מאמינה שהתמיכה שתקבלי כאן תעזור לך לקבל את המציאות כמות שהיא ולהתמודד איתה. וכמובן אני מקווה ומאחלת לך שהמצב הזה לא יימשך עוד הרבה זמן ובקרוב תהרי. אני מקווה שלא תפגעי, אבל צרם לי קצת שכתבת "אני דתיה ולכן המצב קשה שבעתיים". יקירתי, אי-פריון הוא מצב קשה ונורא לכל אישה באשר היא - דתיה, חילונית, יהודיה, מוסלמית נוצרית או הינדו. כולנו כואבות עד כלות את כמיהתנו העזה לילד, כולנו מקנאות באלו שהולך להן בקלות, וכולנו שואלות את אותן השאלות מדי ערב. ואני מקווה שכולן כאן תזכנה לפרי בטן בהקדם, ועד אז שתדענה לקבל ולהכיל את כאבה זו של זו מבלי להשוות למי כואב יותר. אנא אל תפגעי ממה שכתבתי, אני מקווה שתצטרפי אלינו כיד שתוכלי לקבל את כל האהבה והתמיכה שנותנים כאן בכמויות וללא תנאי!

הי ילדת האוקינוס, תודה על ברכת השלום, אך רציתי להבהיר משהו. באומרי שהדבר "קשה שבעתיים" לא הייתה בכוונתי לגרוע, חלילה, מכאבן של אחרות, אי פריון הוא דבר מייסר לכולן, כפי שציינת. כוונתי הייתה שבמגזר הדתי הלחץ החברתי והמשפחתי גדול יותר, שכן בחברה הדתית הערך המקודש ממילא של הבאת ילדים לעולם מועלה לרמות לא הגיוניות. אם פגעתי במישהי, עמכן הסליחה. מקווה שכולן יהיו אמהות בקרוב... ר'