תגובה להריון של אחרות

יש לי שני ילדי ivfבשנתיים וחצי האחרונות ניסיתי כמה טיפולים שלא צלחו לא באינטנסיביות עשיתי 2 החזרות של קפואים ושני סבבים של ivf מלא שלא צלחו באחרון היה לי רק זקיק וחצי ובכלל לא עשו שאיבה וכאן היתה לי שבירה כי אני נושקת ל39 ולא יודעת אם זו מעידה של הטיפול או שחלון ההזדמנות שלי נסגר הרופא רצה לשנות את הפרוטוקול לארוך אבל הסתייג כיוון שחושש שזה יגרום לגירוי יתר, אני ככ רוצה עוד ילד למרות השניים שיש לי ואני מודה לאלוקים ולמחלקת פוריות עליהן אבל נורא כואב לי על מה שאין לי ומה שאני לא יכולה למרות שמוכנה לסבול המון כאב ועובדת נורא קשה על ההריון ומסביב להרבה נשים אחרות זה הולך ככ בקלות. בשבועיים האחרונים התרגשו עליי שני מקרים כאלה 1. אחותי שהודיע שהיא בהריון שני שזה היה בטלפון אז היה לי קצת יותר קל בתגובה כי זה היה בטלפון אבל אחרי הטלפון תפסתי את עצמי ברגשות ומחשבות של קנאה וכעס ותסכול איומים וככ כאב לי שאני תמיד כזו מפרגנת וכזו אמפתית ואני הרבה פחות כזו כלפיה עכשיו ועל מה שמתרחש לי בלב אני אפילו לא רוצה לחשוב 2. היום כשמתי את הילדה ביהס פגשתי אמא שהגניבה בתוך השיחה שהיא בהריון הילדים שלנו באותו גיל באותן מסגרות ואנחנו שכנים והאיזון הופר למרות שהשאיפה היא זהה ואני עבדתי על זה ככ קשה. כשהיא אמרה לי את זה זה בא לי כמו אגרוף אדיר בבטן ואני פשוט שתקתי, בלי מזל טוב בלי שמחה והיא עוד רצתה שנלך לקפה ואני רק אמרתי שאני צריכה לשים את הקטנה בגן. ואני תמיד אומרת שזה לגיטימי לקנא וטבעי שיכאב לראות אחרות בהריון אבל איך מתמודדים עם זה במציאות בלי שזה יכאב ??? מנטרה שמזמזמים? או מתרגלים תגובות אני רוצה להיות ולהצטייר האישה העקרה המרירה. שמקנאה

בדיוק השבוע שמעתי על מישהי שנקלטה טבעי אחרי 2 טיפולי פוריות ואיך שהוא קיננה בי הקנאה... גם אני רוצה להיקלט טבעי! מרגיש לי כאילו עד שאני לא אהיה שם... לא יפתר אצלי המחסום הזה של טיפולי הפוריות. קצת עיניין של אגו, לא?! אני זוכרת שהייתי בניסיונות לילד הראשון אחותי הודיעה שהיא בהריון ואני לא הפסקתי לבכות. איך אפשר לעצור את הכאב הפרטי שלך ולשמוח עבור אחרים? יחד עם זאת אני זוכרת שהטיפולים לילד השני כבר עשו את שלהם ובאתי יותר חסינה. אז נכון שגם היום כשאני שומעת שמישהי נקלטה להריון "בכלל לא ניסינו" האגו שלי מזנק החוצה ואני רוצה גם...יחד עם זאת אני יודעת לעשות את ההפרדה בין הניסיונות שלי להצלחות של אחרים. תקבלי את הרגשות שלך באהבה. לגבי ילד שלישי - אל תוותרי עדין. את רק בת 39! תילחמי כמו שנלחמת עד היום - אני בטוחה שתצליחי. שולחת חיבוק ענק!

אני כל כל מבינה אותך...ומציעה לך כמו מטופל"שית - לקבל את הרגשות שלך באהבה:-) הנה קצת מהעולם שלי - אני בת כמעט 44, אמא יחידנית לילדה מקסימה בת כמעט 4. מזה שנתיים נמצאת בטיפולי פוריות כאשר בסה"כ עברתי 13 סבבי IVF כדי לנסות להביא עוד ילד/ה לעולם.לפי כחצי שנה, חברה שהיא גם אם יחידנית לילדה שהיא היום בת שנה וחצי סיפרה לי ממש במקרה שהיא בהריון...שזה לא היה ממש בתכנון אבל החליטה בכל זאת לנסות לפני שימלאו לה 40 והפלא ופלא..היא הצליחה!! אין לך מושג כמה אני בכיתי אז על כמה זה לא פייר ואיך אני הרגשתי באותו רגע ובכלל באותו יום!! כאילו שכל האדמה תחת רגליי קרסה...גם בגלל הקלות שבה היא נקלטה (לימים שמעתי שזה היה מהחזרת עוברים מוקפאים, מה שאני לעולם לא זכיתי להגיע לזה, כלומר היא בכלל לא לקחה זריקות) וגם משום שלא ידעתי בכלל שהיא מתכננת עוד הריון..הבת שלה היתה ממש קטנה אז, נולדה כפגית, היתה כל הזמן חולה ועם בעיות התפתחותיות, היא בעצמה חולה לא מעט, סוג של "רעש" כזה בחייה...ואצלי - שאני מנסה כל כך בשקדנות, בחריצות להביא עוד גוזל אחד לאויר העולם, קשה כל כך...כן נקלטתי לפני שנה וחצי אבל בשבוע 9 כמעט לא נצפה דופק:-( שזה קשור כמובן לאיכות הביציות. לימים ניתקתי את הקשר עם אותה בחורה..לא היה לי פשוט...אישה חכמה אמרה לי פעם - תלמדי לשחרר את מה שממילא לא היה שלך..אז שחררתי (התכוונתי ל"חברות" כמובן). שיהיה לך בהצלחה!! אני גם בעד שתמשיכו לנסות..את עדיין בשלב שאת עוד יכולה.

אני שולחת לך חיבוק גדול (((((((()))))))) קחי קצת זמן לנוח להתאורר. זה ידוע שפרוטוקול ארוך הוא יותר מוצלח. על סמך.מה הרופא.אומר שתגיעי לגירוי יתר. האם ניסית את זה פעם? האם יש לך.מחזור סדיר? מחזיקה לך אצבעות לסוף טוב אמן!

נו... הצלחת בסוף ילד שלישי?:)