שלום לאהובות שלי

היי בנות קודם כל סליחה שלא מצאתי את כוחות הנפש לכתוב. חושבת שתבינו... אז מה היה לנו כאן.... אחרי ההריון הכימי, שהתברר שהיה לי עוד אחד מהזרעות ()!!!) התעקשתי על בדיקות קרישיות. הגעתי לייעוץ והרופא שאל על קריוטיפ. נלחמתי והשגתי גם את זה. אתן יודעות, מה זה נלחמתי, נכון? טלפונים, ביקורים, ישיבה במסדרונות, הפעלת הבעל באמצע ימי עבודה, דמעות, תסכול. ועוד. ועוד. אבל מה? הייתתי כבר כולי מוכנה להחזרה, הרירית הייתה מהממת והכל היה טוב. אבל ההגיון (שאמר: יש לך רק שמונה עוברים, נסי לעשות את כל מה שאפשר לפני ההחזרה . אל תבזבזי עוברים. הזמן עובד לטובתך) גבר על הרגש (שאמר: יאללה יהיה טוב תחזירי) וביטלתי את ההחזרה בהתלבטויות מייסרות ובכאב גדול. עכשיו שוב מחזור ושוב הבדיקות לא מוכנות ושוב חודש. כבר חודש שני שמתבטלת לנו החזרה, בגלל שאני התעקשתי על בדיקות קרישיות וקריוטיפ. בדיקות הקרישיות כבר מוכנות אבל הקריוטיפ לא, וכנראה לא יהיה מוכן ולא ראיתי לנכון להתחיל עם כל ההורמונים לשווא. ככה עברו חודשיים. החזרת טריים הייתה בתחילת דצמבר, יש לנו שמונה קפואים. קצת מתחרטת. קשה לי. אולי זה האופי שלי אבל אני קצת מתחרטת שבכלל עשיתי את זה. אני מבינה שהטיפול בעוברים הקפואים אם חס וחלילה יש בעיה הוא מסוכן לעוברים והם לעיתים לא שורדים. זה מדאיג אותי. לפעמים אני מצטערת על הבדיקה הזו. למה הסתבכתי? בדיקות הקרישיות יהיו מוכנות היום ואני נגשת איתן להמטולוגית, אך אנו פיספסנו חודשיים. נחכה כרגע לחודש הבא... בנות, החיים הרגשיים שלי הם כמו רכבת הרים. לפעמים שוכחת, צוחקת ונהנית מהחיים. אבל אם יש לי שעות של שקט, אני שוקעת לתוך האבל הנורא של סוף הפוריות שלי ובכלל, לא מרגישה שעשינו מספיק כדי להבין שזה אכן היה הסוף. אני עצובה וכואבת שהכל כל כך מסובך, על החברות והמשפחה שלי שאני מזניחה, מכונסת בבועה של עצמי וממוקדת מטרה. על כל סכומי הכסף האדירים (שלווינו) שאנו משקיעים בזה, עם כל הקשיים הכלכליים האדירים שיש לנו והקושי שלי לקום בבוקר לעבודה בזמן... וכל הימים החופשיים שאני אמורה לעבוד בהם ולא מתפקדת... אז לא רק ההוצאות והמשכורת ה"צנועה ביותר" שלי, גם אני מפסידה שעות כי קשה לי לקום. במקום להתייצב בתשע אני נגררת ב 11 למשרד, מודה לאל על הגמישות שזכיתי לה. הכל כל כך כבד לי על הלב. קשה לי לא לרחם על עצמי. לא להתחרט על העבר. לא לחשוב שאולי יכלתי להכנס להריון מהזרעות - מה שהיה נראה סוג של נס בזמנו (למרות שהיה לי אחד כימי) אם יש לי עוד זמן "מיותר" אני אוכלת את הלב בדאגות של גידול ילד שנולד מתרומה והתמודדות עם כך. שחיי התהפכו לעד. איזה תיק נפל עליי, עלינו. ואם יש לי עוד טיפה זמן אני חושבת מה אם לעולם לא אצליח? ואני פשוט מבועתת. הבטן מתהפכת לי וכל היום שלי נהיה שחור. ואני אומרת לעצמי שכל מה שצריך לעניין אותי עכשיו וכל מה שיש לייחל לו זה רק הריון בריא וילד בריא... לא לקפוץ קדימה. כל כך קשה. רוצה רק לישון או לבהות בתקרה. ואני כזו פעלתנית, כזו אנרגטית, צחקנית. אבל איפה אני? כבר שנה אני אישה אחרת. וכמובן על פני השטח לשדר עסקים כרגיל. יש יותר מעייף מזה? ונניח שהחברה הכי טובה יודעת על הטיפולים ונניח שאמא יודעת. זה כמו להגיד שיש לך הורה חולה ואת מטפלת בו או להגיד שנפטר לך הורה. האבל שלחי לא יכול להיות מובן אם לא יודעים מה באמת אני עוברת. כלומר שיחותיי עם אמא והחברה הכי טובה הם בסופו של דבר שיחות סרק. יש לי חברות מופלאות לגמרי שעוברות מה שאני עוברת והן חבל הצלה. יש לי את בעלי המופלא שאיתי באש ובמיים והאהבה שלו אליי משום מה רק מתגברת. אנחנו מבלים יחד, צוחקים יחד, פה סרט, שם גלידה. שבתות נעימות. יש לי את הבריאות שלי, למרות שתופעות הדכאון חלפו. ויש לי תחושה ממש טובה שאני בריאה ויהיה אחלה הריון קליל וילדים מטמטמים. אבל עם תחושות לא הולכים למכולת, נכון? אז זה הברדק שלי. כרגע נחכה למחזור הבא, קרוב לוודאי שהתשובות יהיו מוכנות ואני אדע שבדקתי... אנסה לקרוא כאן כדי לראות מה שלומכן יקרות- נועה, עדי, מטופלש"ת וקרן אור. אם בא לכן לעדכן אשמח. תמיד שלכן מישי

תופעות הדכאון ח ז ר ו... לא חלפו.

כתבתי לך כבר לפני יומיים ומשום מה ההודעה לא נשמרה :-( התגעגענו אליך!!! שמחתי לקרוא את העדכון ... תראי יקירה - בתור מישהי שחזרה לסבב שני לילד בהפריות אני יכולה להגיד לך שבהסתכלות שלי היום מאד שונה. אני זוכרת שבסבב הראשון הייתי גמורה נפשית, התביישתי, שמרתי לעצמי, פחדתי ובסבב הנוכחי הרגשתי גיבורה כי ניצחתי, יש לי ילד בבית. וגם לך יהיה!!! אני בטוחה !! ואז את תרגישי שכל זה היה סתם מהמורה קטנה בדרך... אני רוצה לשקף לך עוד משהו - לגוף ולנפש יש דרך להתמזג, את חייבת להיות חזקה ובשיאך כדי לאפשר לגוף להיקלט... אז יאללה יקירה, שסני מותניים, יש לך בעל תומך, משפחה אוהבת ופורום ענק שמלווה אותך - קטן עליך!!! את תנצחי ובעה נחגוג כולנו בברית/ה שלך. אוהבת וחושבת עליך המון