שאלות ותמיכה
דיון מתוך פורום פוריות חברתי - תמיכה
שלוםן לכולם בעלי ואני התחלנו טיפולי פוריות. אני בת 26 ואצלי נראה שהכל תקין ואצל בעלי יש ספירת זרע נמוכה. חודש שעבר ניסינו פעם ראשנה ועשו לי שאיבה אך לצערי לא הייתה הפרייה. בשבוע הבא אנו עושים עוד נסיון ואני קצת בלחץ וקצת ירד לי המצב רוח. איך אפשר לחזק את עצמי ולא ליפול? תודה מראש
כל כך מבינה אותך....ולצערי אין לי מה לומר כדי לעודד. זה סיוט!!!אומרים שזה עובד.....וככל שצעירים יותר הסיכויים גבוהים יותר. הדבר היחיד שאולי מעודד הוא שאני מכירה יותר נשים שהצליחו בהפריות מאשר נשים שלא הצליחו. למעשה אני לא מכירה אף אחת שלא הצליחה.....אבל בתור אחת שעוברת סיוט מתמשך של 3 שנים הכולל 7 הפלות ונסיונות מרובים להיכנס להריון. אני מבינה אותך. זה סיוט. זה מרגיש כמו עונש....אני שולחת לך חיבוק ומאחלת לכל הבנות וכמובן גח לנו להגשים את החלום. יובל
הי דבר ראשון, תודה שענית לי. אני מקווה שבעזרת ה נכנס כולנו בהריון לטובה. האם יש לך ילדים? וסליחה על השאלה האם הבעיה אצלך או אצלו? בכל מצב צריך לנסות להשאר חזקים כי אין ברירה. ראיתי עובדה לפני כיומיים ושראיתי על הבחורה שעברה תאונה הבנתי כמה עלינו להודות לה כל יום ולהמשיך להלחם ולהודות לה'. תמשיכי להיות חזקה ולהתמיד כי בסוף כך תצליחי. ערב טוב נטע
נטע יקירתי, למען האמת, המצב שלנו אני חושבת שהוא מאוד דומה. אני גם בת 26, וגם אצל בעלי יש ספירת זרע נמוכה, כאשר אצלי הכל נראה תקין. גם אצלי, היה משבר מאוד גדול אחרי הטיפול הראשון שלא הצליח, כי הייתי בטוחה שעושים טיפול אחד וזהו, ישר נכנסים להריון, אבל מסתבר שזה לא ככה (לפחות אצל רובנו), היאוש- קל מאוד להיכנס אליו וקשה יותר לצאת ממנו... אני חושבת שמה שיכול הכי הרבה להחזיק אותך זה המטרה, כל הזמן תסתכלי על המטרה שבסוף, מה את רוצה שיקרה, ובע"ה, אותי לפחות זה מאוד מעודד... יקירתי, לפעמים באמת זה לא קל ולא נעים, מותר לבכות ולפעמים להתפרק (אני עושה זאת המון...), ברוב המקרים, אחרי שאנחנו משחררות זה מרגיע. דבר נוסף, יש בנות שזה מאוד מעודד אותם לשמוע סיפורי הצלחה של בנות, וגם לקרוא על מה בנות אחרות עוברות, ובאיזה שלב בחיים הן נמצאות, ולנסות לקחת את הצרות שלנו בסוג של פרופורציה-אפילו שזה נשמע קשה מאוד, אבל לי באופן אישי זה עוזר, כמה שקשה לנו עם הצרות של עצמנו, לראות שיש צרות יותר גדולות... בהצלחה רבה רבה, תשמרי על עצמך ותשתדלי להיות חזקה... מיכל
הי מיכל תודה שענית לי וניסית לחזק אותי ואני מקווה שגם אצלך יסתדרו הדברים מהר. האם גם אצלך לא הייתה הפרייה עוד לפני שהספיקו להחזיר את העוברים? איך את מרגישה עם כל ההורמונים שאת לוקחת? ואיך בעלך מגיב לטיפול? בעזרת ה נשמע בשורות טובות
וברוכה הבאה אלינו, בברכת דרך קצרה במסע הזה! הגעת למקום הנכון, כמו שאת רואה, את לא לבד במערכה הלא פשוטה הזאת... איך לחזק? ואיך לא ליפול? זה שני דברים מאד שונים. לחזק את תמיד יכולה להיות אתנו לעבור את הכל ביחד. בעיני זה מאד מחזק. חוץ מזה, לנסות לשמור שהחיים הרגילים ימשיכו ולא יעצרו, זה אחד הכלים הכי חשובים שלמדתי בטיפולים. כששוקעים לגמרי במה שעוברים זה שואב כל חלקיק אנרגיה ותקווה שיש בנו. איך לא ליפול, זו שאלה מאד קשה. תמיד מצפים, תמיד מקווים, זה הטבע שלנו. לפעמים נופלים חזק, לפעמים מועדים קלות, אבל יכולה להגיד לך שתמיד תמיד מוצאים את הדרך לאחות את השברים ולמצוא את הכח להמשיך הלאה. הרי שום כלום ושום דבר לא יעצרו אותנו בדרך לילדים הנכספים שלנו. נכון??? תשארי איתנו ותראי שהחיים קצת יותר קלים! שבת שלום!
הי נועה תודה על החיזוקים ומצטערת שרק עכשיו אני עונה. בכל מקרה את בהחלט צודקת וצריך להמשיך לחיות אך קצת קשה לפעמים ובעיקר שיש לחץ חברתי מכולם. עשיתי עוד שאיבה ופעם הראשנה לא נכנסתי להריון ושבוע שעבר החזרו לי עוברים קפואים. שבוע הבא אני צריכה לעשות בדיקת דם ואני מרגישה כאבי בטן כאלו- בדומה לכאבי מחזור. האם זה אומר שאני אמורה לקבל מחזור? כי הבנתי שכאשר נכנסים להריון אין סימנים כאלו. תודה לכולן ובהצלחה נטע
מנהל פורום פוריות חברתי - תמיכה
