עדכון

היום עשיתי אולטרסאונד, שבוע שישי ושלושה ימים. שק חלמון גדול מדי ללא עובר, הרופא אומר שמדובר בעובר עם בעיה גנטית. ביום שישי אולטרסאונד נוסף אולי יראו דופק למרות שהסיכויים קלושים ביותר ואם לא יהיה דופק אז בשבוע הבא תתבצע גרידה. בא לי למות, שוב פעם להיות באותו סרט? אין לי כוחות נפשיים ופיזיים לעבור שוב גרידה. בעלי לא רוצה להמשיך בטיפולים. אין תקווה, אין סיבה לחייך...... 

אוי יסמינקי שלי, זה נשמע בלתי נסבל. שוב אותו כאב הלב ושוב אותו כאב הגוף. מאד מאד עצוב לי לקרוא את הדברים שלך. את המצב הלא מעודד ואת רוחך השבורה. כל מה שאני יכולה לעשות הוא להציע לך את אהבתי הגדולה ולקוות שתשאבי ממנה מעט כוחות להמשך, וגם את תפילתי הכנה שאולי בכל זאת, אולי בכל זאת העובר הזה יפתיע. אהובה שלי, אולי זה לא הזמן בשבילך לשמוע על המשך הטיפולים ובעלך יצטרך לחכות קצת עם השיחה הזו, אבל יש בדברים שלו הרבה צדק לדעתי. הנה, חזרת על פרוטוקול שהצליח בעבר וגם עכשיו הוא הצליח! העובר הזה לא תקין כנראה, אבל, בעזרת השם, העובר הבא יהיה! חכי מעט ותראי, אולי נשארו בך עוד כוחות. מחזיקה אותך קרוב קרוב לליבי כל הזמן, יקירה שלי. שלך, דורה.

(((((((((((מחבקת אותך חזק חזק )))))))))))))))) אני יודעת שכרגע אי אפשר לראות קדימה ובטח לא לצפות שהכוחות יחזרו. עד שהעננה שבלב תעבור וגם אלו שבחוץ ילכו והשמש תחזור לזרוח, אני מתפללת ומקווה בשבילך שבכל זאת עוד יקרה ניסון קטנטון. קטנטון בגודל של ליבו של הבוטן שלך... שיתחיל לפעום, ואולי אולי יפגוש אותך עוד אי אלו חודשים. מבינה לליבו של בעלך. אבל להרים ידיים בעיני עדיין מוקדם מדי מדי מדי. בואי נחכה עוד טיפה. אומרים שדופק ניתן לצפות באופן תקין בין שבועות 6 ל 9. אז יש עוד שבועיים אפילו. אצבעות דבוקות בשבילך עדיין &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&

אין מילים של נחמה שיוכלו לנחם. כמובן שעדיין יש תקווה אבל כמובן שזה קשה בטרוף לעבור את כל זה.. אולי בעלך קצת צודק כי גם להם זה מאוד אבל מאוד קשה, אולי באמת שווב לקחת קצת הפסקה, רק עד שתחזרי קצת לשפיות יותר ותוכלי קצת לנשום, מכל הטיפולים, הזוועות וההורמונים.. כל כך מבינה אותך, אני פשוט חיה בצל הטיפולים, למרות שהימים עוברים ואני יחסית בסדר, זה רוב הזמן במחשבותיי. אין ברירה אלא להמשיך ורק הזמן יכול לשפר מעו יותר את ההרגשה..

מה עוד אפשר לומר לך שיצליח ולו במעט לנחם אותך. ליבי איתך. אם הייתי יכולה הייתי פשוט מחבקת אותך חיבוק ענק ואוהב. כל כך כאב וכואב לקרוא את דבריך. כמו דורה ונועה גם אני מתפללת וכולי תקווה שהעובר עוד יפתיע ובגדול. אולי באמת קחי לך קצת פסק זמן מהכל, תאגרי כוחות הן נפשיים בעיקר והן פיסיים. כמובן לא להתייאש. אנחנו לא ניתן לך :-). אני יודעת שלהגיד לך בשעות כאלו לא לאבד תקווה ולא להתייאש זה לא הכי מתאים ואולי אף מכעיס, אבל אני באמת מאמינה שבסוף העובר המתאים בוא יבוא. שולחת לך המון המון המון חיבוקים ונשיקות ואת כל אהבתי אליך וכמובן מחזיקה אצבעות דבוקות חזק :-))))))))

היי יסמינוש! כול כך מבינה אותך אבל על תתיאשי יכוליות ביום שישי יהיה לך הפתעה הפוך מי משאת חושבת . אני גם שיתחיל לי דימום חשבתי זהו זה עבוד ו עד עכשיו אני בחששות .