בנות

היי לכולן, אני במצב רוח לא כ"כ טוב. אמנם קראתי הודעות אתמול ושלשום אך לא היה כוח להגיב למרות שיש לי מה לכתוב בנושא, אבל לעודד אחרים זה תמיד יותר קל מלעודד את עצמי ... ועוברים עלי ימים לא פשוטים. החל מערב חג שבו קיבלתי כדורים להפסקת הריון לא תקין ולמחרת הייתי עם שתי קרובות משפחה בהריון מתקדם (טבעי) ונכון שהריון של אחרות הוא לא על חשבון הריון שלי, אך המחשבה שעד לפני יומיים הייתי בהריון גם ועכשיו כבר לא... ואין למה לצפות ומה לספור ) : אמנם עדיף שהסתיים בשלב מוקדם ולא התגלה בעיה בהמשך, אך עדיין קשה לי רגשית. בנוסף, אתמול חזרתי לביקורת בבי"ח לוודא שהכל יצא ולאכזבתי התגלה כי נותרו עוד שאריות וניתנו לי עוד כדורים, שזה אומר עוד כאבים ועוד דימומים... עכשיו אם זה לא יהיה מספיק כדי שהרחם יהיה נקי אז ביום חמישי אצטרך לעבור גרידה! אני אפילו לא מסוגלת לחשוב על כך ואני כ"כ עצבנית ועייפה ממחשבות כאלו ועוד... היום חזרתי לעבודה ובתפקידי שחלקו בתחום חינוך מיוחד טענה אחת מקולגות שלי (מבלי לדעת על טיפולים שעברתי) שבעשרות שנים אחרונות חלה עלייה במספר הילדים עם מומים/תסמונות/בעיות עקב טיפולי IVF ורופאים ממשיכים לעשות זאת כי זה כלכלי. וגם שההורמונים שניתנים לאישה בטיפולים מסוכנים/מסרטנים ולא ממש יודעים מה ההשלכות שלהם לטווח ארוך... בקיצור, עשתה לי שחור בלב עוד יותר מבלי לדעת אפילו. וחומזה יש לי חברה שהצליחה בטיפול (ראשון)שבוע אחריי וכ"כ שמחנו שאנו יחד ועכשיו אני אפילו לא מסוגלת לשמוע על ההריון שלה ועוד חברה שגם עברה טיפול(ראשון) קיבלה תשובה חיובית. אז זה לא שאני לא שמחה עבורן, אך כ"כ קשה לי עכשיו לשמוח עבור אחרים כשרק הסתיים ההריון שלי (מקווה לפחות שהסתיים לגמרי מבלי עוד התערבות רפואית), ובעיקר שאינני יודעת עוד מה תהיה הדרך שעלי לעבור כדי להיקלט שוב ושיהיה הריון תקין ולא יהיו לי חששות... מצטערת על כל המגילה הארוכה אך רציתי לשתף כי רק כאן מרגישה שתבינו אותי מבלי לשפוט. לילה טוב

זה כל כך נורמאלי להתאבל עכשיו. כן, נכון שעדיף שעובר לא תקין לא ימשיך להריון מלא, ובכל זאת- היית בהריון! שמחת ודאגת והשגחת על ההתפתחות שלו ברעד ובתקווה גדולה, והוא נגמר. וזה כואב, וזה מאכזב, וזה משהו שקשה לי לדמיין אפילו. מההריון שלי מהטיפולים אני מכירה את החרדה הגדולה להריון ואת הפחד שמשהו לא תקין (כי היה משהו לא תקין) וקשה לי לדמיין את התממשות הפחד הזה. ואת ההתמודדות עם האובדן הזה. יקירה שלי, מותר לך לכאוב, ומותר לך לכעוס ומותר לך להרגיש שהחברות שהצליחו מכאיבות לך, בלי שמישהו יחשוב שאת רואה את ההריון שלהן כאילו בא על חשבונך. רק תרשי לי להגיד משהו לחכמה בלילה שעשתה דוקטורט בסיינטיפיק ידיעות אחרונות, אצלך בעבודה. אז ברשותך, אני מגיבה לחירטוטים שלה- לא נמצאו שום ממצאים שמוכיחים קשר בין מומים ובעיות אצל ילדים שנהרו מטיפולים לבין הטיפולים. אין שום עלייה ושום אחוז גבוה יותר של בעיות אצל ילדי טיפולים לעומת ילדים שנהרו באופן טבעי. מה שכן, בהריון שמושג בשל בעיות זרע, יתכן שיהיו בעיות מפני שלמעשה עוקפים את הברירה הטבעית ולוקחים זרע שאולי לא היה מפרה ביצית מפני שהוא לא תקין לגמריי. ולגבי ההורמונים- לא יודעים, אבל, הטיפולים נעשים כבר הרבה שנים, ובטווח שהם נעשים ונבדקים- לא נמצא יחס ישיר וחד משמעי בין הטיפולים לעלייה בשכיחות סרטן. אנחנו מתבקשות לבצע מעקב אצל כירורג כדי לבדוק את מצב הציצים, אבל זו בעיקר זהירות, כי כן, אנחנו נכנסות לקבוצת סיכון. אבל! כשהוד גאונותה נכנסת למכונית שלה ומתחילה לנסוע- גם אז היא נכנסת לקבוצת סיכון. כשהיא אוכלת מזון מטוגן- גם! כשהיא מעשנת- גם, כשהיא נושמת אוויר פסגות רווי אגזוזים- גם. אז שתעשה לי טובה, ותפסיק לבלבל בשכל (שזו דרכי המנומסת להגיד שהיא מז..נת בשכל, תסלחי לי, זה פשוט מעצבן אותי). אני מוכנה להכנס לקבוצת סיכון כדי להביא ילדים לעולם. מי שהילדים באו לו בקלות לא מבין ולא יבין ולכן עדיף שאת הדוקטורט שלה היא לא תעשה מקריאה בעיתונים היומיים. זהו. אני עדיין עצבנית אבל זהו. ואת, יקירה שלי, קחי את הכאב, כי אי אפשר לדחוק אותו לשום מקום, תכאבי אותו ותראי שלאט לאט יהיה קל יותר. וההריון הנכון והתקין והמלא יגיע. ובעזרת השם, בקרוב מאד! מקווה שהגרידה תעבור בקלות וללא כאבים, כי מספיק כואב לך כבר. אוהבת אותך מאד ומחבקת בכל הכוח ((((((((((((((((())))))))))))))))) דורה.

בקשר לקשר בין מומים וילדים מטיפולים, ומאחר ויתכן שיש נשים שקוראות את הדברים ושואבות מהם אינפורמציה אני מרגישה שאני צריכה לפרט קצת יותר על הקשר בין מומים וילדי טיפולים. אבל שוב, מה שההיא אמרה הוא שטות לא מבוססת שנקראה בעיתונים יומיים והביאה נתונים סטטיסטיים שאין מאחוריהם שום הבנה של כלום. פשוט כלום. כשחוקרים את הקשר בין ילדים עם בעיות לבין הריונות מטיפולים חושבים שזה קשור אולי אולי (לא חד משמעי) לזרע, כפי שכתבתי לך וקשור גם להריונות בגיל מבוגר יותר ולהריונות מרובי עוברים. נקודה. אם לוקחים מדגם מנשים שהרו באופן טבעי והן באותו הגיל ואותו מספר עוברים- לא נמצאו הבדלים! ואני יודעת על מה ההיא מדברת, על ליקויי למידה והפרעות קשב. נכון? אז גם אני מדברת בדיוק על אותו הדבר. ואני, להבדיל, גם קראתי מאמרים של רופאים בעניין וגם דיברתי על הדבר עם רופאים ושאלתי מפורשות. העניין הוא שממוצע גיל המטופלות גבוהה יותר ואחוז ההריונות מרובי העוברים בטיפולים גבוהה יותר ויש הריונות מבעיות זרע חמורות. אז מה, זה אומר שלילד מטיפולים יש יותר סיכון להיות פגוע???? ממש לא!!!!! זה אומר שהיא לא יודעת על מה היא מדברת והיא קראה נתון סטטיסטי. וסטטיסטיקה זה משהו חסר משמעות אם לא מבינים את ההקשר שלו. ומשהו אישי- יש לי ילד ענק, תכף בן 12, שנהרה בקלילות ונולד כשהייתי בת 30 וילדה שנהרתה במיקרומניפולציה, בהקפאה ובהפשרה, בדמעות, בסבל ובעינויי נפש והיא בת 3.5, לילד שלי יש רגישות (לא גבוהה) למרקמים ולרעשים חזקים, וקושי בפיצול קשב. גם לא משהו קשה אבל יש. לילדה שלי, טפו, טפו, טפו, אין. הוא והיא נולדו בניתוח קיסרי. היא נולדה כשהייתי בת 39. והנה דוגמה חיה למשמעות הסטטיסטיקה כשהיא נטולת הקשר- שום משמעות! ואחרון חביב- שבעיות קשב, לקויות למידה ורגישויות יהיו הבעיות היחידות של כל הילדים בעולם. בחיי! איזה רופאים ממשיכים לעשות את זה בגלל הכסף? מה היא מקשקשת? המדינה שלנו קבעה בחוק שמסבסדים את הטיפול לשני ילדים ראשונים ולא משנה כמה טיפולים זה לוקח. המדינה שלנו מעודדת ילודה. השבח לאל. אז על מה היא מדברת? הרופאים תאבי הבצע מכריחים את כל הנשים האומללות לעבור טיפולי פוריות מפרכים כדי להתעשר? היא בכלל שומעת את מה שהיא אומרת, או שהיא חוזרת על משהו שקראה איפשהו וגם לא חוזרת במדוייק? כי הכסף בטח קשור לטיפולים באופן פרטי לעומת הציבורי, שזה דיון אחר, והיא עשתה סלט קומפוט ומרגישה גאון הדור עכשיו. טוב, למה להתרגז שוב מחדש, דורה? אני מפסיקה, אבל מקווה שאם בנות נוספות קראו מקודם והרגישו שלא קיבלו מספיק אינפורמציה- אז שעכשיו תיקנתי את המעוות. שולחת אלייך שוב את כל החום והאהבה שבעולם. דורה.

בוקר טוב השעה כעת 3:48 לפנות בוקר!!!. לא לא קרה כלום, פשוט הלכתי לישון מוקדם וכנראה הספיקו לי שעות השינה. אז קמתי למחשב ונכנסתי לפורום. קודם כל ולפני הכל, מחבקת אותך חזק חזק ומשתתפת יחד איתך בכאב. כמו שדורה'לה שלנו היטיבה לכתוב מותר לך לך לכאוב, ואני מוסיפה לקנא. בדיוק רציתי לכתוב לך את אותה התגובה כפי שדורה כתבה. איך אומרים: היא הוציאה לי את המילים מהעט. גם אני מקנא בנשים שהן בהריון וגם אם אני לא מכירה אותן. כולו חוות את נחת פיהן ותגובותיהן של כל מני נשמות טובות שנכנסות לנו במודע או שלא לשחלות ורוצות לעשות לנו אולטראסאונד. וזה נורא נורא כואב. אם את צריכה לקחת את הזמן שלך ולהתאבל זה בסדר, כי לאחר מכן את תחזרי בכוחות מחודשים. אמר לי מישהו (דוקא גבר) שחווה תקופה קשה בחייו, שאם מרגישים צורך לבכות ולא משנה מתי, יש לתת לכאב ולדמעות לצאת החוצה, גם אם זה ייקח יום שלם. לא לעצור את הכאב. מנסיוני, זה עוזר. נכון שיום למחרת העיניים יהיו "מעט" נפוחות, אבל כיבינימאט שיקפצו כולם, הלא גם הם חלק מהבעיה. אני מתנצלת על השפה הלא יפה,ועוד מוקדם בבוקר, פשוט התגובות של האנשים כל כל כך מרתיחות אותי והדוגמה שאת הבאת פשוט מעלה לי עוד יותר את הג'ננה. אני מסכימה איתך עם כל מילה שאת כותבת לגבי הפורום המדהים הזה. אכן אנו מוקפות כאן בבנות כל כך תומכות שאני מרגישה כאילו אני מכירה אותן באופן אישי. זה מעניין אני אפילו מנסה לדמיין איך נראות הבנות שעומדות מאחורי הכינוי... :-) מאחלת לך שתעברי את הגרידה עם כמה שפחות כאבים. אני מאמינה בך, בכוחותייך ובאופטימיות שלך, ומאמינה בכל ליבי שבקרוב מאוד תזכי להריון תקין עם תינוק/ת (תינוקות...) בריאים וחמודים. כי כך כך מגיע לך. אוהבת אותך ושולחת לך ים של חיבוקים :-))))

היי למען האמת אני כבר כמה ימים פה מאז שחזרנו מחופשה והסיבה העיקרית שבגללה נכנסתי היתה לראות מה שלומך ואולי לשתף קצת חוויות. החדשות הקשות שלך השאירו אותי בשוק מוחלט. האינסטינק הראשון היה ישר לכתוב לך, לנחם, לעודד ואז התחלתי לחשוש שאולי פחות תרצי לשמוע דווקא ממני עכשיו. אז כמה ימים התייסרתי והיום ראיתי שוב הודעה ממך ופשוט רציתי לחבק אותך ולהגיד שאני מסכימה עם כל מה שבנות אמרו פה. לכאוב, לקנא, להרגיש כל רגש שמציף אותך זה הכי לגיטימי. אני מתפלאה מהכוחות שלך ויודעת (ואל תשאלי אותי איך, פשוט תחושה) שאת תהי אמא ואני מחזיקה אצבעות שזה יקרה השנה!!! מחבקת חיבוק ענקי ומחכה כבר לשמוע על הבטא הענקית וההריון המשעמם שמחכה לך מעבר לפינה

תודה לך על מילות העידוד. בטוחה שנהנית בנופש ומקווה שמתחילה להינות ממהריון. דווקא משום שאינני מכירה אותך באופן אישי (רק מרגיש כך פה בפורום), אינני יכולה לקנא בהריון שלך אלא רק להרגיש שמחה טהורה עבורך. לא מאחלת לאף אחת לעבור את מה שאנחנו עוברות. כשזה הריונות של חברות/משפחה ואני רואה את הבטן הגדלה, התכנון, ההתרגשות והציפייה זה עושה לי צביטה בלב בגלל שגם אני כבר כ"כ רוצה לחוות זאת. לא יודעת מדוע חושבות שאני חזקה, אני בכלל לא מרגישה כך. אפילו אמרתי אתמול לחברה שאני לא מתכוונת להמשיך בטיפולים האלו שנים, בשאיפה כמובן שאצליח תוך פעם-פעמיים, אך לא רוצה שחיי יסבבו סביב מטרה זו בלבד וקשה לי להפריד, כפי שאני מרגישה כעת זה ממש משפיע עלי לרעה. למזלי אני כבר אמא לילד מדהים בן 4.5, ובסה"כ רוצה להרחיב את המשפחה עם עוד ילד/ה אחד לפחות שיהיו אח/ות לבני. ה"מרדף" אחרי ההריון הזה מתיש אותי כבר שנתיים (שנה בניסיונות טבעיים והחודש סגרתי שנה של טיפולים...). אז נשאר לי רק הכי להאמין שרצוני יתממש ובמהרה, אמן!!!