משבר/רון

היי לכולן אני נמצאת בהפסקה של חודש מטיפולי ה-IVF (עד כה 6). ההפסקה נעשתה לצורך בדיקות דם לקרישיות וקריוטיפ על מנת לבדוק מה הסיבה לאי השתרשות, כאשר העוברים טובים, נעשה ICSI ונעשתה הנצה ובכל זאת שום דבר לא נקלט.בעוד שבועיים ימלאו לי 43. לצערי עוד לא חוויתי הריון, ואני יודעת שאומרים שאשה שעד גיל 42 לא חוותה הריון (גם הפלה נחשבת לצורך העניין), הסיכוי שלה להרות באופן טבעי ולא מתרומת ביצית הוא מאוד נמוך. בבדיקות הדם לקרישיות לא התגלה ממש ממצא מובהק שניתן לומר הנה הבעיה. תוצאות פקטור 8 היו מעט נמוכות מהגבול התחתון. בדיקות LAC בדיקה אחת היתה מעט גבוהה מהגבול העליון ובדיקה שנייה גם כן.את בדיקות הקריוטיפ עדיין לא קיבלתי (הן אורכות כחודש).על מנת לאפס את הגוף שלי, אני לוקחת כבר שבועיים גלולות (למניעת הריון).הרופאה שלי אמרה לי שלמרות תוצאות בדיקות הדם היא רוצה לתת לי את זריקת הקלקסן אבל היא צריכה לקבל אישור מההמטולוגית. הייתי אתמול אצל ההמטולוגית שנתנה לי את בדיקות הדם, והיא לא אישרה לא הזריקה בגלל 2 התוצאות האלו. עשיתי שוב את 2 בדיקות הדם + בדיקה שנקראת ווון וויליברנד פקטור. התוצאות תגענה בעוד שבועיים ורק אז היא תבדוק אם היא מאשרת את הזריקה או לא.באופן כללי אין לה התנגדות לתת לי את הזריקה. יידעתי את הרופאה שלי אתמול בנושא והאמת היא שהיא מאוד התבאסה כי היא אומרת לי שנושא הזמן אצלי מאוד קריטי "ואין לה זמן לחכות איתי מקסימום שבועיים". אני יודעת שהיא לא אומרת לי את זה כדי להקניט ולהרגיז אותי-היא רופאה מדהימה מכל הבחינות ומבחינה אנושית היא באמת באמת משהו יוצא דופן. זו פשוט עובדה. זו ההפסקה הכי ארוכה שעשיתי במהלך הטיפולים. כל פעם שמחזור טיפול לא הצליח,נשברתי, בכיתי,אגרתי כוחות וחיכיתי למחזור והמשכתי הלאה. אני לא יודעת מה קרה הפעם. אני חושבת שההפסקה הזו שבתחילה דוקא עשתה לי טוב, פתאום גורמת לי למשבר. אמירות של אנשים שחלקם עברו את התהליך מערערות אותי וגורמים לי לבכי (וזה יכול לקרות יומיים-שלושה אחרי). דוגמה לאמירה שכזו: "היית צריכה לפני 10 שנים לעשות את התהליך", או "עזבי את כל התהליך ותלכי לכיוון אימוץ". וזאת בנוסף לאמירה של הרופאה שבאמת באמת לא מתכוונת להציק לי אני פשוט מוצאת את עצמי בוכה וזה מאוד מזכיר לי את הימים שלפני שהתחלתי בתהליך. אני מודעת לזה שהכוונה של האנשים היא לא רעה.יש לי המון תמיכה מצד החברים,המשפחה וגם החברים לעבודה. אז למי שעוד לא יודעת אני עוברת את התהליך לבד (תרומת זרע). אני לא יודעת מה קורה לי. אין יוצאים מזה? כי זה נראה לי שזה הולך להיות גרוע יותר. אז נכון שהגלולות גורמות למצבי רוח, אבל אני לא חושבת שברמה כזו שפתאום אין לי כוחות ורצון להמשיך הלאה, למרות שאני מאוד מאוד רוצה. אני כותבת את השורות האלו ומוזילה דמעות. אני מצטערת על אורך הדברים ועל חוסר התקווה והייאוש בשעה כל כך מוקדמת של הבוקר.אני תמיד נעזרת בכן בנות יקרות. המון המון תודה מראש. שתהיה לכולכן שבת מקסימה :-)

קודם כל, ולפני הכל, וראשית, מותר להשבר!!!!!!! אנחנו לא עשויות פלדה בלתי שבירה! זה תהליך לא פשוט לכל אישה, ובטח למישהי במצבך גם בגיל וגם לבד. עצם זה שאת נמצאת בתהליך ועושה את הכל כדי שיהיה לך ילד משלך בעיני זה כבר ניצחון גדול ליכולות שלנו הנשים! הנשמות הטובות שאומרות לך שהיית צריכה לעשות את זה לפני 10 שנים יכולות ללכת לרגע קל לחפש חברים אחרים! את לא צריכה להשמוע כאלה הרצאות ובטח לא עכשיו! את צריכה להקיף את עצמך באנשים שיאמינו בך, ביכולת שלך להרות וללדת את הילד שלך! הרופאה מן הסתם באמת דואגת לך ולא רוצה לבזבז זמן יקר, וטוב שכך. תני לה להיות הגורם היחיד שדוחף קדימה בזמנים. סנני טוב טוב את כל מה שנכנס לאזניים מכל השאר. עזבי עכשיו את האמירות של מה כן קורה או לא קורה אחרי גיל 42. יש לי מספיק סיפורים לספר לך על נשים שהרו טבעית גם בגיל 44 ו 47. אז בטח שבימינו עם טיפולים אפשר כמעט בכל גיל! תראי יקירה, תמיד קיימת האופציה שאת לא רוצה כרגע של תרומת ביצית. אבל את עדיין רחוקה מכך. 6 טיפולים לא נחשבים לכל כך הרבה בגילך. אני בלי שום בעית גיל או בעיה רפואית נזקקתי הפעם ל 5. יש נשים שמגיעות ל 10 ו12 טיפולים עד שמשיגות את מבוקשן. אני אומרת לשנס מתניים, ולהגיד - הנה יש לי רופאה שמאמינה בי, ומנסה להיות יצירתית ולבדוק הכל מכל הכיוונים, יש לי את כולכן (כולנו) שתמיד תהיו איתי, ואין אין אין אין דבר שיעמוד בפני כדי להגיע למטרה!!!! הפתרונות ה"אחרים" תמיד יהיו שם אחרי שתגידי - ניסיתי, מיציתי, לא יכולה להמשיך. שתהיה שבת מבורכת, מרגיעה, ומלאה במחשבות טובות!

שגם יש לך יומולדת בקרוב!!!!!!!!! אז נא לחשוב על זה כעל המתנה הכי גדולה שמחכה לך ליומולדת הזה הקרוב!!!!!! האמת, יש לי הרגשה שהפוצקית תגיע בדיוק בזמנה. סופ"ש הבא. אבל אל תתפסו אותי במילה :-)

היי נועוש יקירה אין לי מילים להודות לך על מילות העידוד והתמיכה שהרעפת עלי כפי שרק את יודעת לעשות. קראתי לפחות 5 פעמים את מה שכתבת לי ואת לא מתארת לעצמך איך דמעות של בכי וייאוש התחלפו להן בחיוך ותקווה. אני לומדת ממך ומהנשמות הטובות (שהן באמת טובות) בפורום המדהים הזה לקחת ולקבל את הדברים בפרופורציות. אני מודה שמדי פעם אני נופלת למלכודת "הפולניות" למה זה מגיע לי, מה רע אצלי ולמה לי יש מזל נאחס ועוד שאר הלקאות עצמיות. אני מבטיחה שכפי שאת אומרת מותר להישבר וברגע שזה יקרה אני אקרא שוב את תגובתך (אני אשמור אותה כקובץ וורד) והיא תהיה המנטרה שלי. אז שוב אלפי תודות ע נ ק י ו ת ואני מאחלת לך שתהיה לך הלידה הכי הכי קלה ומהירה בעולם. אושר ובריאות וכמובן כמובן המון נחת מהמתוקונת הקטנה שבינתיים מתאזרת בסבלנות.מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. אני פשוט לא יודעת כיצד להביע את תודתי עבור מה שאת עושה עבורי ועבור שאר הבנות. פשוט צדיקה. אני בטוחה שהיושב במרומים גומל לך. אנחנו מצפות לעדכונים משמחים. אצבעותי כבר קשורות חזק (נאלצתי להתיר את הקשר על מנת לכתוב :-) ) שוב המון תודה ושבוע טוב ושנשמע רק בשורות טובות ומבורכות :-)

אני רוצה להצטרף לנועה ולהגיד שגם אני, בת 31, בלי שום בעיות רפואיות נראות לעין "לא מוסברים, הייתי צריכה 6 הפריות כדי להיקלט להריון אחרי כל כך הרבה זמן. תמשיכי להיות אופטימית ולהתמיד במטרה. יהיה בסדר בסוף. ושאלה קטנה נוספת - האם את כל הטיפולים עשית אצל אותה רופאה? שקלת להחליף? לפעמים רופאים שונים רואים דברים שונים. בכל מקרה חזיקה לך אצבעות!!&&&&&&&&