היי בנות

מזמן לא כתבתי כאן למרות שקוראת כמעט בכל יום אז מזל טוב לעדי ,מור ומיטל (אני מחזיקה לך אצבעות ועוד לא מספידה כלום ובלי שום קשר למה שיהיה בתוצאה של יום ראשון- נכנסת להריון וזה אדיר ואם צריך בטוח תכנסי שוב לאחד הכי תקין ומשעמם!) בזמן שקראתי על כל ההצלחות בחודש שעבר תפסתי את עצמי שוב בהרגשה המוזרה הזאת של "איזה יופי" מהולה בקצת הרגשת קנאה מסוג "רק לי זה לא קורה" ונורא כעסתי על עצמי כי להבדיל מהריונות טבעיים,ספונטניים נטולי דאגות שסובבים אותנו כל הזמן, כל ההריונות פה הושגו באותה הדרך הקשה וזה אמור לעודד אותי שבנות נכנסות להריון אחרי טיפולים. אבל כנראה שראש לחוד ולב לחוד :( אני לקראת סוף פרוטוקול קצר (טיפול מס' 4) וביום שני מתוכננת שאיבה. כל כך מקווה שיהיו ביציות טובות והפריות תקינות (בכל ארבע הטיפולים האחרונים היו הפריות אבל נצפו יותר משני גרעינים ואלה שהופרו תקין לא היו באיכות הכי טובה למרות שהוחזרו). החודש לקחתי הפסקה אפילו מדיקור סיני ומאכילת סלק בכמויות :). העדפתי להתעסק כמה שפחות בכל הטיפול, פחות להיות קשובה לכל פיפס קטן בגוף כי זה ממש שיגע אותי בטיפולים קודמים. אם תהיה החזרה תקינה כנראה שכל החששות יצופו שוב אבל כשנגיע לגשר... בכל אופן אני עדיין מנסה לדבוק במנטרת - כל יום שעובר פשוט מקדם אותנו לקראת תאריך ההריון והלידה שהם תאריכים ודאיים וידועים גם אם לא ידועים לנו. אז היום אנחנו יותר קרובות מאתמול ליום המאושר!

שבת שלום ג'ן יקרה לומר לך את האמת, לרגע חשבתי שמישהי פשוט קראה את מחשבותי והעלתה אותן על הכתב. פשוט לא ייאמן :-). אז גם אני נמצאת כאמור באותה הקלחת. עברתי IVF מס' 6 ולצערי בשבוע שעבר קיבלתי תוצאה שלילית של הבטא, למרות שהפעם יותר מתמיד חשבתי שזה יצליח. עשיתי גם את השילוב של דיקור סיני וצמחי מרפא שמאוד עוזר בכל מה שקשור להפחתת תופעות הלוואי של הזריקות וגם תורם לרוגע הנפשי, ועל זה יעידו החברים (גם בעבודה). דבר ראשון, זה בסדר להרגיש את מה שאת מרגישה. הייתי בשבוע שעבר במפגש בנושא פריון במרכז לבריאות האשה במקום מגוריי ובחלקו השני הרצתה לנו פסיכולוגית שעוסקת בתחום ייעוץ ועזרה בהתמודדות עם טיפולי הפריון. היא אמרה לנו בתחילת ההרצאה שכל דבר שאנחנו מרגישות זה לגיטימי ולא צריך להרגיש רגשות אשמה. היא אמרה עוד משהו שמאוד נכון והוא שאנחנו נורמליות רק אנחנו נמצאות במצב לא נורמלי. כל רגשות האשם, הקנאה, כעס הן לגיטימיות וכמובן שהבכי בא אחריהן. אני למדתי מנסיוני שצריך להוציא את הדברים. למרות שאני אדם שמאוד משתף ואני לא עוצרת את הרגשות שלי, משום מה אני כועסת על עצמי שבתחום הזה אני מאוד טעונה ונשברת. כן גם אני לא יודעת מה לעשות כעת. אני מתלבטת לגבי הפסקה של חודש (אהבתי את הקטע של הסלק :-) גם אני כבר לא יכולה לראות סלק). הבטחתי לעצמי שבעזרת השם לכשאהיה בהריון אני לא אוכל סלק לפחות שנה :-).... לגבי ההפסקה לגבי היא די משמעותית כי אני לא הכי צעירה (אני בת 42.5). האם אפשר לשאול בת כמה את?. האם ניסית גם פרוטוקול ארוך? כמה זקיקים בדר"כ שאבו לך בכל IVF?. אם אפשר לשאול בת כמה את?. אז קודם כל אני מאחלת לך שביום שני המשאבה תעבוד הרבה :-) שישאבו לך הרבה זקיקים והעיקר העיקר שהביציות תהיינה טובות. הכמות לא קובעת אלא רק האיכות והאמת (ואני לא מחדשת דבר) צריך רק ביצית אחת טובה ו מ נ צ ח ת :-) מחזיקה לך המון המון אצבעות ואם את רוצה את מוזמנת גם לכתוב לי למייל: [email protected] (אם קשר לבטא הידועה שלנו). שתהיה לך שבת מקסימה :-)

היי נ, אני בת 29. כנראה שזה נחשב לצעיר אבל אני לא מרגישה ככה. בעלי בן 34 ושנינו מגיל צעיר ידענו שאנחנו מאוד רוצים להיות הורים אז כשמשהו כל כך ברור הופף להיות כל כך קשה להשגה הגיל כבר פחות עקרוני בעיני. הטיפול הראשון והטיפול הנוכחי הם בפרוטוקול קצר. שני טיפולים באמצע היו לפי פרוטוקול ארוך. שאבו אצלי בין 9 ל13 ביציות כל פעם אך היו לא יותר מ 1-2 הפריות תקינות. זה לא שהביציות לא בשלות אלא שמשהו קורה שם ברמה של מטען גנטי שלא נפלט כמו שצריך (וזה גם לאחר שכמעט כל הביציות מופרות במיקרומניפולציה). ביקשתי ממשיח והוא הסכים שננסה בפעם הבאה (אם זאת לא תצליח) לעשות הפרייה על בסיס טבעי. משהו בתוכי אומר שאם נוותר על כל ההורמונים וניתן לגוף להתנקות מזה אולי יהיה לנו סיכוי גבוה יותר כי בינתיים זה לא נראה טוב (היתה אף שיחה על תרומת ביציות אצל פרופ' דור מה שגרם לנו לעבור למשיח בתקווה שהוא יהיה יותר אופטימי). הבעיה שבגיל שלי רוב החברים באמת כולם בתהיליכי הריון או עם ילדים ממש קטנים (ומשום מה יותר קל לי עם אלה שיש להם ילדים מאשר עם הזוגות ההריוניים). אני חושבת אבל שפשוט חייבים להתמיד וזה בסוף יצליח. אל תוותרי!!!! ובינתיים קבלי חיבוק ענק!!!!

בחרת לך מנטרה מעולה! כל יום שעובר בהחלט מקרב אותך אל המטרה הנכספת! והיא תגיע, מאחלת לך כבר עכשיו! רק תדעי שאת לא לבד, גם לי היו רגעי קנאה אפילו פה בבנות הפורום שלנו! זה טבעי. כולנו רוצות כל כך את אותו דבר! וגם שלך יגיע ובגדול, את תראי! תזכרי, לא עוזבים אותנו בלי להודיע על לידת ילד בריא ושלם... שיהיה בהצלחה גדולה ביותר ביום שני!!!!! &&&&&&&&&&&&&&&&&&&

רציתי להגיד שההרגשה הזו שלכולן זה קורה מלבדי הכי מוכרת ומובנת בעולם. הרגשתי אותה כל כך הרבה פעמים. כל הזמן הייתי בטוחה שאצלי זה יקרה תיק תק בגלל שלא מצאו שום בעיה ספציפית ולכאורה "הכל בסדר" ובכל פעם מחדש הייתי בטוחה שהנה מצאתי את נוסחאת הקסם - שילוב עם דיקור או דמיון מודרך או תזונה בריאה בצורה קיצונית או ברכה כזו או אחרת. וככל שעשינו יותר הפריות גדל החשש שאולי לי זה כבר לא יקרה. שהזמן של כולן מגיע חוץ ממני. אבל זה כן קורה בסוף והמנטרה שלך כל כך נכונה ורק בהפרייה השישית והאחרונה פתאום הבנתי שזה לא הדיקור ולא הסלק ולא האגוזים ואפילו לא הרופא (למרות שאת באמת נמצאת בידיים הכי טובות שאפשר) זה פשוט יגיע בזמן שלו. בלי קשר לכלום. אל תרגישי רע. לא לגבי הפסקת הדיקור וגם לא לגבי ההרגשות. זה עוד יקרה גם לך! ואנחנו נהיה כאן כדי לצרוח ולהגיד מזל טוב. שיהיה המון בהצלחה בהפרייה הקרובה!

המון תודה על העידוד. מקווה שההריון עובר בקלות ובכיף (סתם משעמם זה גם טוב :)