שוב אני ותודה על המילים החמות

תודה רבה לכן על התגובות ...מרוב המילים החמות פרצתי בבכי. אז ככה. אני בת 28 והפרופיל ההורמונלי יצא בסדר גמור כמו כל הבדיקות האחרות.הבדיקה הראשונה שעשיתי היתה בדיקת הורמונים. אחרי ששלשום (כמו כל השבוע האחרון)לא ישנתי.ושלשום פשוט נשברתי.צרחתי על בעלי,בכיתי,דמיינתי איך אני תולה את עצמי או שותה כדורי שינה,דפקתי את הראש בקיר(עד עכשיו כואב לי).היתה היסטריה נוראית,מוזר שלא הזמינו לנו משטרה. בסוף זה נגמר בבקבוק ויסקי (מיושן 15 שנה)שגמרנו כמעט את כולו ולא זכור לי מתי היתי שיכורה ככה. כנראה העצבים וחוסר שינה עשו את שלהם. אני שבוע וחצי מאז ההודעה ואני כל הזמן בהרגשה שאני נכה.שאני חצי אישה. אפילו התחננתי מבעלי שיעזוב אותי כי אני לא מסוגלת לעבור את זה.אמרתי לו דברים איומים.שימצא בחורה אחרת.שלי לא מגיע ילדים כי אני דפוקה. אני ציירת ובאה ממשפחה די אינטלגנטית ואני עצמי מבינה שזה לא נכון אבל רגשית אני מרגישה פגומה.כנראה אני בכללי יותר רגישה מרוב האנשים וזה פשוט זרק אותי על הקרשים. אז זהו החלטתי לפנות לעזרה. מצאתי דרך מכבי קבוצת תמיכה שמתחילה ב3 לינואר.אני חושבת שאני אלך לפחות לנסות פעם אחת למרות שאני אפילו לא יכולה לחשוב על זה בלי בכי,לא יודעת איך אוכל לדבר.בכלל בחיים לא הייתי בשום סדנת תמיכה.מה עושים שם בכלל?יושבים ובוכים כולם ביחד? והיום דיברתי עם אחותי הגדולה והיא תרשום אותי לרופא משפחה שלה.היא אמרה שהוא מדהים ושאני אוכל לבקש ממנו הפנייה לפסיכולוג.הוא מכיר אותה מצויין וזה יתרון-כך אמרה. אז שאלתי אותה :את לא מתביישת שיש לך אחות דפוקה? היא אמרה שהיא אוהבת אותי ולעולם לא התביישה בי אלה תמיד היתה גאה בי ותמיד מספרת לכולם כמה אני מוכשרת.היא אמרה לי גם שאם הפסיכולוג יעלה כסף היא תשלם עלי. אפילו רצתה לשלוח אותי לחופשה לרוסיה להתאוורר קצת לאיזה שבוע.אבל אני לא יכולה להשאיר את בעלי לבד כי גם הוא במצוקה. אני יודעת שההודעה כולה מבולבלת ואני מראש מצתערת.יש לי בלגן בראש ויש לי בלאגן פה...סורי בנות. אני חמש שנים עם בן זוגי ולפעמים נראה לי שאם ישאלו אותי שוב למה עדיין אין לנו ילדים ומה קרה לנו אני לא יודעת מה אעשה.. בא לי להרוג אותם לפעמים למרות שלאולם לא פגעתי פיזית באיש.עצוב לי מוות.מאוד מאוד עצוב. אבל אולי יהיה בסדר.מתישהו. בינתיים בא לי להרדם ולא להתעורר אבל ברור לי שזה לא פתרון. תודה לכן מאוד מאוד על האוזן הקשבת. נטי

את לא פגומה ולא חצי אישה. אומרים שכל זוג רביעי בישראל לא מצליחים להיכנס להריון, וכמו שאני רואה בחדר ההמתנה אצל הרופא שלי לי זה נראה כאילו כל זוג שני בטיפולים.. לקרוא לכולנו דפוקים? לא, ממש לא!! מותק, אני מבינה שאת פוחדת, אבל באמת לטובת עצמך- צאי מההיסטריה- את נשמעת ממש היסטרית. מה זה הדיבורים האלה על התאבדות?? הגזמת! זה לא כל כך נורא כמו שאת מדמיינת.. טוב מאוד שאת הולכת לקבל הפנייה מפסיכולוג להתגבר על הפחדים שלך. ואל תדאגי יהיה בסדר מותק אנחנו כאן לכל דבר שתצטרכי

את פרגית צעירה ממוש!!!!! כל העתיד עוד לפנייך, והטיפולים יהיו קטנים עלייך! קודם כל טוב מאד שמצאת קבוצת תמיכה. מה אכפת לך מה עושים שם, אם בוכים, אז תבכי, אם צועקים אז תצעקי. אם סתם יושבים ולא רוצים לדבר, אל תדברי. אבל לכי כדי להבין שאת בסירה מאד מאד גדולה עם המוןןןןןןןןן בנות שנמצאות בדיוק בדיוק באותו מצב שלך! ומצבך נשמע מצוין! אם הפרופיל ההורמונלי תקין, וכל מה שצריך זה לעקוף את החצוצרות, אז יש לך את כל הסיכויים שבעולם להצליח ואפילו די מהר. סטטיסטית יש לך 30% הצלחה. ז"א שאם לא בטיפול הראשון אז בשני או השלישי את תהרי! (לא לתפוס אותי בדיוק במילה אבל אלה הנתונים!) פסיכולוג/ית אם יעזור לך נשמע גם טוב. למה לך להספיג את עצמך בכל כך הרבה עצב? לכי תוציאי, תשפכי ודברי עם כל מי שיכול לעשות לך טוב על הנשמה. מתוקה, זה לא פשוט בכלל העניין וההשפעה על הזוגיות, אבל אם עוברים הכל יחד, זה אפילו מחזק ומחשל! לגבי כל המגיבים, יש לנו שיטה - סינון, או הפגזה: את פשוט יכולה להגיד לנשמות הטהורות שמעירות לך איפה הילדים, שאת מחילה טיפולים, והם יבואו כשיתחשק להם, ולא כשיתחשק לסובבים! מבטיחה לך אזניים אדומות מבושה של מי שפלט אמירה לא נכונה! צאי לדרך ותראי שהכל יבוא על מקומו! ובשלום כמובן זו התפילה שלנו פה! בבריאות! בהצלחה גדולה, ותשארי אתנו! נועה.

נטי יקרה, מההודעה שאת כותבת אני שומעת הרבה יאוש ותסכול מהמצב שאת נמצאת בו. את רוצה להיכנס להריון, להיות אישה במלוא מובן המילה, ואת לא מצליחה כבר חמש שנים.. את מרגישה שבמקום כלשהו את אפילו דפוקה כי את כל כך לא מצליחה.. וכל השנים האלה וכל הניסיונות האלה וכל האכזבות האלה פשוט הובילו אותך למקום של פריקה.. של השתכרות, של הכאבה לעצמך והטחת הראש בקיר, אפילו של דמיון איך את גומרת את החיים שלך.. נטי, אני מרגישה שהלוואי שיכולתי פשוט לתת לך ילד, אבל כיוון שזה בלתי אפשרי אולי אני יכולה להציע דרך אחרת לעזור. יש לנו בסה"ר - סיוע והקשבה ברשת - פורום שבו אפשר לדבר על דברים ולפרוק מעט מהכאב, ושיחות של אחד על אחד בשעות הלילה. אולי יעזור לך אם תמצאי שם אוזן קשבת ומישהו להישען עליו ולהיתמך בו. http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ForumPage.aspx?ForumId=63 שלך, מתנדבת סה"ר

קודם כל, מצטערת שלא ראיתי את ההודעה הראשונה שלך. עכשיו קראתי גם אותה. אני רוצה להגיד לך שסטטיסטית-לאחד מכל שישה זוגות יש קושי להכנס להריון. את לא פריק של הטבע! דבר שני- טוב מאד שאת יודעת שאת צריכה עזרה וטוב מאד שאת פועלת כדי לקבל אותה. גם בכך שהלכת לרופא הנשים כדי להתחיל בתהליך ובכך התגברת על הפחד הגדול כל כך שלך ממחטים ומבדיקות. כל הכבוד!! זה מוכיח המון כוח! את גם יודעת שאת זקוקה לעזרה ריגשית ופועלת כדי לקבל אותה. את עושה את כל מה שאת יכולה כדי לעזור לעצמך ואת לא נותנת לפחד ולהסטריה לשתק אותך. זה אחד הדברים שגורמים לי להאמין באמת ובתמים שאת תצליחי להתגבר על המשבר בקבלת המציאות. ואני בטוחה. ב ט ו ח ה שתצליחי להרות. על בעיות מכאניות מאד פשוט להתגבר. הפריה פשוט עוקפת את הסתימה בחצוצרות שלך. ועוד מילה אחת- הבא שיציק לך בשאלות - תכנסי בו. אני לא רואה איפה נשאר לך מקום מבחינה רגשית להכיל את הטימטום של אנשים. אז תעני איך שבא לך- לתקוע לו את האמת בפרצוף ולתת לו להחנק מהמילים של עצמו. להגיד איזה משהו מרושע. כל דבר, אבל את ממש לא צריכה להעמיס על עצמך גם את הצפרדע הזו. את מוצפת גם ככה. מבטיחה לך שאת בדרך הנכונה- פנייה לכל הגורמים המקצועיים שאת זקוקה להם (פוריות ופסיכולוג וקב' תמיכה), ושבסוף הדרך הזו יש ילד! מבטיחה לך שיהיה לך קל יותר כשתיתמכי ותיעזרי. קחי נשימה מנקה של אוויר קריר וטרי, תעשי קצת סדר בראש, כולנו באותה הסירה או שהיינו בה, וכולנו מצליחות לחיות ולנשום, וגם בך יש המון כוחות וגם את יכולה! בוודאות!! לאט לאט, נטי. צעד צעד ויום ביומו. ((((((((((((((((((()))))))))))))))) דורה.