התערבות בהתפתחות התינוק

אודליה , הבעיה עם לעשות עבור התינוק את התנועה היא בכך שגם אם אולי יש כאן התערבות נכונה להתפתחות שלו ( בכלל לא בטוח ) , הרי שמניפולציה כזו גורמת לתינוק מציאות רגשית של שליטת יתר מצד המבוגר וזה כמובן פוגע ברמה הרגשתי ולפיכך גם ההתפתחותית . נראה לי שאם מתערבים , חשב לעשות זאת במשנה זהירות ולשאול את עצמך כהורה מה המוטיבציה שלך , ז"א ממה זה נובע . אם זה נובע מהרצון לשנות משהו הרי שהכאב שמודחק אצל התינוק הוא שלא נותנים לו להיות כפי שהוא . בכל מקרה צריך להיות קשוב וממש לשים לב האם התינוק משדר אי שביעות רצון מההתערבות ואז להפסיקה . במקרה של יד לפה נראה לי מיותר לחלוטין לעשות זאת בשבילו . איתן

איתן שלום. אתה מעלה פה סוגייה חשובה אך לא ברור לי לאיזה מקרה אתה מתייחס. כמו כן ע"פ התייחסותך ברור כי דרך העבודה עם תינוקות אינה מוכרת לך כלל לכן אנסה להבהיר מנסיוני. בעבודה עם תינוקות בשיטת שלהב אנחנו מאפשרים לתינוק את התנועה שלו ולא מונעים ממנו שם דבר שבא לו באופן טבעי. יחד עם זאת בעזרת מגע עדין ולא מאיים מאפשרים לתינוק להעשיר את הרפרטואר התנועתי שלו בהתאם לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא, ולא בהכרח ע"פ גילו. אם אתה מדבר על תסכול של תינוק - אז יש המון תסכול לתינוק שהתפתחותו התנועתית מעוכבת. זה משפיע על אופן התפיסה שלו את העולם, גורם לתלות מוגברת בהורה (הרבה תינוקות רוצים רק להיות על הידיים כי כך הם רואים את העולם טוב יותר ואז אין להם מוטיבציה להגיע בעצמם לזחילה וישיבה שהם שלבים חיוניים ביותר להתפתחות תקינה). כשאנו מתערבים בשלב המתאים ומאפשרים לתינוק לעבור את השלבים ההתפתחותיים אנו פותרים הרבה בעיות של תסכול והרבה בעיות תנועתיות, קוגניטיביות ורגשיות שעלולות להתעורר בעתיד. נכון שבעבודה עם תינוקות יש הרבה בכי, אך זו דרכו של התינוק לבטא את עצמו בשלב זה. ההתייסות אל הבכי מאפשרת תקשורת עם התינוק ומי שיודע לעבוד עם תינוקות מוצא אין סוף דרכים יצירתיות להתמודד עם הבכי ולעבוד עם התינוק בהצלחה מרובה.

אודליה שלום הדברים שאת אומרת בחלקם מחזקים את מה שאני אומר : תינוק שרוצה להיות על הידיים , צריך להיות על הידיים . כל הנושא של התפתחות סנסורית כתוצאה מגע עם האם או האב ובגופם ותחושת התנועה שלהם כל זה תלוי בשהייה על הידיים ככל שהתינוק צריך . ולכן תינוקות שנתנו להם להיות על הידיים יותר וחיבקו ונגעו בהם כשהם היו צריכים ולא על פי החלטה של ההורה, יותר עירניים יותר אהובים , כל נושא העיבוד הרגשי שלהם שונה מתינוקות שהיו פחות על הידיים ולא חשוב עד כמה הסיבה לכך היתה נראית חשובה או טובה בעיניי ההורה. לגבי הבכי , את מציינת כי לתינוק הבכי הוא דרך של תקשורת וכי יש אינספור דרכים יצירתיות להתייחס לבכי . אני מסכים שזו דרך התקשורת של התינוק אך מה שבכי אומר זה שכואב לו ולא משנה אם זה פיזי , רגשי או תחושתי . תינוק שבוכה צריך שיגעו בו , יפסיקו את הפעילות שעושים איתו וינסו לברר מה הוא צריך באותו רגע , למה כואב לו ואיך ניתן לספק את הצורך שלו . אם העבודה עם תינוקות תעשה תוך הידיעה שהכאב של התינוק או חוסר הרצון שלו לעשות משהו באותו רגע יותר חשובים מהמטרות שמנסים להשיג , התינוק לא ייפגע רגשית וירגיש שהוריו באמת שם ואוהבים אותו וקשובים לצרכיו הוא . אומר לך יותר מכך . כל דבר שהופך להיות יותר חשוב מהתינוק עצמו וצרכיו , פוגע בו . ולכן יכול להיות שבמקרה שהתינוק אינו מוכן לעשות מה שרוצים ללמד אותו , הוריו יוותרו והוא לא ילמד משהו מסויים כרגע , הרגשת האהבה וההקשבה אליו תגרום לכך שיגדל להיות יותר בריא בכל רמה התפחותית ובעיקר , יוכל להתמודד עם סביבתו באופן יעיל ולא יאלץ להדחיק מציאות ישנה כואבת . איתן