האם הומואיות היא מוסרית?

שלום פורום... שני יצורים מודעים מחליטים מרצונם החופשי לקיים יחסי מין, כשהוא נעשה בהסכמה מלאה ומתוך הנאה מלאה של שני הצדדים. אם נסתכל על זה מתוך גישה תועלתנית, הרי בכך הגדלנו את מידת האושר של הכלל, וזה מעשה מוסרי מעין כמוהו. נקח את הגישה של קאנט: "עשה מעשיך רק עפ"י אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי". או בגירסה הפופלרית: ומה אם כולם יעשו ככה? (למשל ומה אם כולם יסרבו לשרת בצבא? אה, כמובן יהיה שלום עולמי...אנחנו מדברים כאן על כל היצורים התבוניים כולל עבמ"ים): ובכן, לפי הגישה הזו, אכן נראה שאם זוג אנשים יסבו הנאה רבה אחד לאחר, הרי נשמח בוודאי אם זה יהפך לחוק כללי, שבו אנשים מצווים להסב הנאה איש לרעותו. יופי, פתרנו את הבעיה! הכל טוב ויפה, אפשר להיכנס לאטרף ולמצוא את הזיון הבא, ואם אפשר יותר מאחד ליום, ולהיות מוסריים. אבל יש כאן עורמה רבה ובעיה רצינית, כי זה לא כל-כך פשוט. ומה אם מדובר באח ואחותו? באב ובתו? בילדה ובמבוגר? שימו לב, אני לא מדבר כאן על אונס. נניח שאח ואחות מחליטים כמו שהגדרנו למעלה, מרצונם החופשי, להסב הנאה רבה אחד לשני? ותחסכו ממני את הטיעון על המומים שבילדים שיהיו להם, הם משתמשים גם בקונדום וגם בגלולות, ואם הסיכוי האפסי יקרה שהאשה תיכנס להיריון אז היא תעשה הפלה. ויותר גרוע מזה, למה אנחנו מוציאים לחלוטין את הילדים מהמשחק? ילד לא יכול להחליט מה טוב לו או רע לו? הוא לא יכול להחליט שהוא נהנה ממשחק ניינטדנו, או מכדורגל? הופה, אנחנו בבעיה, כי הרי גם אני מזדעדע מהרעיון של ילד בן 13 או צעיר יותר, שמקיים יחסי מין עם מבוגר. למה בעצם? הרי הנה הגדרתי את החוקים, ולפי מה שהגדרתי אין בזה שום דבר לא מוסרי, כל עוד נעשה בהסכמה ולהנאת שני הצדדים. ונחזור לכותרת הודעה זו....האם הומואיות היא מוסרית? לכאורה כן לפי מה שהגדרתי, אבל לכאורה גם פדופליה היא מוסרית לחלוטין וגם גילוי עריות, ובכל זאת החברה טוענת שזה מעשה בלתי מוסרי מאין כמוהו. האם החברה צבועה? יכול להיות, אבל מצד שני מאן דהוא יכול לטעון שיש פגם בסיסי בטיעון שלי, שהנאה שנגרמת לשני אנשים מיחסי מין היא מוסרית רק בתוך הגבולות שהחברה מאפשרת כדי לקיים את המין האנושי, כי אם כולם יקיימו יחסי מין רק לשם הנאה, הרי אנחנו מסתכנים באובדנו של המין האנושי( ואנחנו עדים כבר היום לקיטון עצום בשיעור הילודה בעולם המערבי). הטיעון התועלתני יאמר, שבכך אני מפחית את מידת האושר שיהיו לכל הנוגעים בדבר, כלומר לכללותו של המין האנושי, כי הוא יכחד בסופו של דבר. אין לי פיתרון, אולי לשאר משתתפי הפורום, יש איזו עצה לטכס לי ולפתור את בעייתי. הערה: אני יודע שאני קצת סוטה מנושא הפורום, אבל אני מניח שלא תתנגד, ד"ר רובינשטיין לסטייה, יש מספיק מקום לכולם. בברכה מיכאל

שלום מיכאל, אמות-המידה למוסריות אכן נקבעות, במידה רבה, ע"י החברה והתרבות והן גם מתוות את החוקים הפורמאליים בנושאים אלה. פעילות הומוסקסואלית בין בוגרים ובהסכמה מותרת עפ"י החוק, בעוד התופעות האחרות שאתה מזכיר, כגון פדופיליה, גם אם הילד המשתתף בהן מסכים להן, הסכמתו נחשבת הסכמה שלא מדעת בגלל היותו קטין ומכיוון שכך מדובר בניצול לא מוסרי של הבוגר את הקטין. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שלום ד"ר רובינשטיין... נו, אז החוק אומר את זה? הרי גם עד לפני עשרים שנה יחסים בין גברים בהסכמה היו אסורים על-פי החוק בישראל...ולפני מאה שנה גם דנו אנשים לעונשי מאסר על זה. האם אז זה היה לא מוסרי כי כך החברה קבעה, ועכשיו זה הפך למוסרי רק כי החברה מתירה את זה? בהודו, אסור על-פי החוק להתנשק בפומבי, אז תבוא ותגיד לי שזה לא מוסרי להתנשק בפומבי? כמובן, שאתה יכול לטעון שהכל תלוי בזמן ובמרחב, ושמוסר הוא אמיתי רק תוך ציון קוארדינוטות מדויקות של זמן ומקום, אבל כמובן שמה שאנחנו מנסים להגיע אליו הוא מוסר שתקף בכל זמן ובכל מקום, אחרת הדיון על מה מוסרי ומה לא הופך ללגמרי מיותר, כי הכל מוסרי, ואם החוק היה מתיר אונס? ואם היה מקובל בחברה שלנו לאנוס? ואם היה מקובל בחברה לרצוח על רקע כבוד המשפחה, והחוק היה מתיר את זה, אז זה היה מוסרי? בברכה מיכאל