מבולבלת

שלום לד"ר רובינשטיין, אני בת 40 , נשואה + 2 ואני עדיין לא יודעת מה אני. בהיותי צעירה הסתכלתי בעיקר על בנים, יצאתי עם בנים ואפילו שחבתי עם כל מי שהיה רוצה זאת, אך אף פעם לא נהינתי מכך. עשיתי זאת לדעתי כתוצאה מבעיות פסיכולוגיות שנובעות מערכת יחסים קשה עם ההורים שלי, אבל לא על זה אני מדברת עכשיו. הייתי אפילו מאוהבת פעמיים בבחורים אך היחסי מין איתן לא היו הנקודה המרכזית, עשיתי זאת כי זה "בא בחבילה".כל מה שחיפשתי במערכות יחסים הללו זו להרגיש נאהבת וסבלתי קשות כי לא אהבו אותי כפי שרציתי. במקביל לכול זה הרגשתי שיש בי עד ערוץ - משיכה לנשים, אך לא מימשתי אותו עד גיל 24. בגיל 24 פגשתי בחורה שהיה לי אתה הכול. לראשונה הבנתי מה זה יחסי מין, ואך סקס קשור לאהבה ושסקס זה הלב של מערכת יחסים. הייתי אתה שנה אך לצערי הרב לא הבנתי עד הסוף שמצאתי את מה שאני צריכה. הייתי מאושרת, יצאתי מהדיכאונות שסבלתי, הייתה לי תחושה שצמחו לי כנפיים. כעבור שנה נפרדנו – היא רצתה להתחתן ואני אמרתי לעצמי שאני גם צריכה להקים משפחה כי הפחיד אותי מאות עורך חיים הבלתי מסודר של הומואים וגם רציתי ילדים. ועד דבר, אחרי הקשר עם הבחורה זאת הפסקתי לגמרי לשכב עם כל אחד. כעבור שנה פגשתי בחור שהתאהב בי מאוד ואוהב אותי אהבת אמת עד היום וזה בעלי. לא אהבתי אותו כלל כאשר התחתנתי אתו ולא אוהבת אותו עד היום, רק קשורה עליו כמו לבן משפחה. למרות זאת מעז שאני אתו שי לי הרגשה טובה שאני חיה "כמו שצריך" ו"כמו מקובל" וש"הכול בסדר". את החברה שלי המשכתי לאהוב עוד שנים רבות מבלי לראותה, 6 או 7 שנים לא יכולתי לשכוח אתה והיו לי געגועים רבים אליה ותקופות של איסורים קשים. בהיותי נשואה לא בגדתי בבעלי עם גברים, אך ניסיתי למצוא מישהי. אהבה לא מצאתי אך רומנים קצרים הלא מספקים ניהלתי . הבעיה העיקרית היא שאני לא יכולה לנהל סטוצים, אני נוטה ליחסים רציניים וקבועים. אני לא יכולה להגיד שסובלת מאוד להיות עם גבר אך לחיים ללו אין טעם, הם כמו אכל טפל. עד דבר, הבת המתבגרת שלי (בת 14) לפעמים מפנה את צומת לבי ל"חתיכים" שעברים ברחוב, "תראי איזה תחת יש לא, איזה שכמות". וזה מפתיע אותי מאוד, בחיים לא חשבתי שתחת ושחמות של גבר זה משהו יפה. בניסיון להבין את עצמי נכנסתי לאתרי ארוטיקה לנשים, היו שם תמונות של בחורים עם כלי גדול – זה לא עושה לי שום דבר. אני מתגרה מאוד מתמונות ארוטיקה של נשים, במיוחד שרואים להם את הכול. אך תמונות של מין לסבי לא מעניינות אתי כלל, כי רואים שהן סתם עושות את עצמן. מה אתה חושב, מה אני? תודה מראש.

שלום נטע, מה את? אם את מסתכלת על עצמך דרך הפריזמה של הנורמות החברתיות וזקוקה ל"תעודת זהות" שנובעת מהן, אז התוצאה היא בדיוק מה שרשמת בנושא הודעתך: את מבולבלת! אם, לעומת זאת, תסתכלי על מה שיש לך, אז לפי דעתי לפחות, את אישה מאוד עשירה: גם נמשכת לנשים ומרשה לעצמך לממש זאת (במגבלות הקיימות), גם נמשכת לגברים (את יודעת כמה גברים מפתחים בחדרי כושר את שרירי הישבן והשכמות? - בוודאי שזה יפה ואירוטי!) ומממשת זאת וגם יש יש לך בעל אוהב. ביסקסואליות בהחלט יכולה להיות הנאה משני העולמות והעובדה שאת מודעת למשיכתך לשני המינים ולא מדחיקה אותה הופכת אותה לאדם אמיץ ועשיר בעיניי (ר' מאמר קצר בנושא: http://www.zarut.com/shrink-friendly/a11.asp ) . עם זאת, שני דברים מעוררים בעייתיות בפנייה שלך: (א) העובדה שמצב רוחך תלוי בצורה כה קיצונית בקשרים שלך (למשל, הדיכאונות שחלפו רק כשמצאת קשר מסוים) ו-(ב) הניווט המעשי בין מימוש משיכתך לנשים ובין העובדה שבעלך מספק לך מסגרת מוגנת ותומכת. הבעיה הראשונה קשורה, ללא ספק, ביחסייך הקשים עם הורייך והיא דורשת טיפול מעמיק יותר אצל איש מקצוע. טוב מאוד שיש לך קשרים וברור שקשרים מעשירים את האדם ואם הם טובים, הם גם מחזקים אותו ובכלל, לכולנו יש צורך בביטחון, שייכות ואהבה. ואולם, ברגע שהאדם מסתמך רק על קשרים ואינו יכול להוות מקור תמיכה לעצמו, הדבר בעייתי ומעורר תהיות באשר לדימוי העצמי שלו, לערכו בעיני עצמו וכיוצא באלה בעיות שעלולות לגרום להתפתחות דיכאון. הבעיה השנייה היא בעיה פרקטית. נכון, ביסקסואליות טומנת בחובה פוטנציאל ליהנות משני העולמות והעובדה שאינך מסתפקת בסטוצים רק מלמדת על יכולת בריאה לשלב בין מין ורגש, אך את בוודאי לא רוצה לסכן את מה שיש לך ובנית בעמל רב: בעלך וילדייך. כאן באמת נדרש ויתור מסוים שאינו ספציפי לביסקסואליות, אלא מרגע שאדם נכנס לקשר זוגי מחייב, הוא נאלץ לוותר על בני זוג פוטציאליים אחרים. זה לא טבעי לנו, זה הסדר חברתי-תרבותי, הדחפים שלנו אינם יכולים להיות מכוונים רק כלפי בן הזוג הלגיטימי, אך הפרת ההסדר גורמת לבלגן שיש לו מחיר: לפעמים שווה לשלם אותו ולפעמים לא, אבל נראה לי שאת אישית חוששת להסתכן בפירוק המסגרת. כאן באמת יש צורך לנסות להגיע לפשרה בצורת עידון של דחפייך. גם דבר זה אפשרי במסגרת טיפול פסיכולוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

תודה על התשובה המהירה ותשומת לב למכתבי. אתה כותב לי שאני כנראה נמשחת גם לגברים וגם לנשים, אבל זאת בדיוק הבעיה שאני פיזית אך פעם לא נמשחתי לגברים וגם לגוף של בעלי ולמין אתו אני אדישה. ובכול זאת אני עם גבר ולא עם אישה שעל זה כל הפנטזיות והחלומות שלי. זה מה שמבלבל.

תראי, הידיעה שאת לא נמשכת לבעלך, וכן נמשכת לנשים, מאוד מבלבלת. אולי 'הדבר האמיתי' נמצא במקום אחר. זו תחושה קשה לחיות איתה. מה היית אומרת לחברה, לו הייתה מספרת לך שהיא נמשכה בעבר לבעלה, והמשיכה חלפה. אבל יש לה קשר של תמיכה ושיתוף פעולה עם בעלה. הם מגדלים ילדים בהרמוניה סבירה. רק חסרה לה ההתאהבות הסוערת שהייתה לה פעם? או אולי, היא הייתה מספרת, שהבעל שלה בינוני ומטה במיטה. ואילו ישנם גברים טובים ממנו בהרבה במיטה. אבל הוא בעל מסור ומשפחתי, ויש בינהם קרבה נפשית? את בשלב מתקדם של חיי המשפחה שלך. אפשר להחליט לפרק. אבל לא ברור מה יהיה. גם אם את נמשכת לנשים והכל, זה סיכון. לא כל כך קל למצוא בן / בת זוג שהחיים המשותפים איתו יזרמו בהרמוניה סבירה, לאורך שנים. כך שיש מה להפסיד. אני אמנם בי-סקסואלית (כנראה), אבל במצב דומה. נשואה די טוב. ובכל זאת חושבת מדי פעם, אולי הדבר האמיתי, המסעיר, נמצא במקום אחר. ומצד שני, כבר הקמתי משפחה. אי אפשר להחזיר את השעון אחורה. ובשום פנים ואופן לא אוותר על מה שיש לי. במקרה שלי - גם לא אוותר על אהבתו הרבה של בעלי אלי. האם את מוכנה לסכן את אהבתו של בעלך אלייך? האם בלי הקרבה (המשפחתית) הזו איכות חייך תשמר?