אהבה קשה

אני בחור בן 25 גיי. לפני שנה ושמונה חודשים הכרתי בחור בן 22 ובזמנו הייתי בן 24 . היינו חברים טובים בקשר טלפוני תקופה ארוכה של כ - 8 חודשים ,לאחר מכן נפגשנו על תקן ידידים כדי לראות את אחד את השני פנים אל פנים מתוך צורך טבעי להכיר האחד את השני לעומק בתור חברים טובים לכל דבר וללא אינטרס המתבסס במישור המיני\רומנטי. בפגישה הראשונית אותו בחור ממש רצה בי והחמיא לי לאורך כל הערב על מראי החיצוני. הבנתי שקיימת משיכה אינטנסיבית בין שנינו ונוצרה כימיה ודינמיקה מהפנטת שלוותה בהחלטה להעמיק את היחסים ההדדיים ביננו והביאה ליצירת קשר רומנטי מדהים בעל עוצמות אהבה קסומות. הרגשנו שזה "זה"..בכל מקרה היינו גם החברים הכי טובים וגם בני זוג עם אהבה ענקית..ולי בזמנו היו ספיקות מעטים והרגשה של "אני רוצה לראות עד כמה הוא אוהב אותי באמת" ובכל פעם שאני העליתי את נושא הפרידה בעקבות ריב או וויכוח הוא תפש בי בכל הכוח ולא עזב...נשבר בדמעות כדי שלא אעזוב...ואמר לי עד כמה שהוא אוהב אותי ורוצה בי.זה חיזק אצלי את הביטחון שהאהבה והזוגיות שלנו נועדה להיות לעולם...אבל היו ביננו מקרים שהם היו נוצרים וויכוחים ועד שהוא לא היה בוכה ונשבר ומנסה לגשר על הדברים לא הייתי סולח ...וזה לא היה בכוונה ...פשוט הייתי נאטם ..ללא שליטה..עברה שנה + והוא נפרד ממני בטענה שאין לו את הכוחות להתמודד עם הקשר יותר ועם כל הקשיים.ניסיתי לחזור אליו ..לפחות ממש בהתחלה..וניסינו אבל הוא הרגיש שהוא כבר לא רוצה את הקשר..ואמר דברים כמו"אני כבר לא רואה בך את הגבר של חיי" ואני כבר לא אוהב אותך כמו שבני זוג צריכים לאהוב" וכדומה. עבר חודש של פרידה מתוכו נסיונות לחזור מיוזמתי,אבל לאחר מכן וויתרתי והיינו בחודש נתק..ואז התקשרתי לשאול לשלומו,והוא אמר לי שלא טוב לו ושהוא לא מצליח לעשות דברים שהם ברי משמעות..שהוא מתגעגע מאוד,שהכל ריק מסביב..שהוא לא באמת מאושר..והוא בוכה ונשבר בטל' מהרגע ששמע את קולי..שכנעתי אותו לחזור...למרות שלא רצה בהתחלה..וכשחזרנו הוא טען שהוא ממש שמח שהתקשרתי..שהוא באמת מאושר סוף סוף ושהוא גאה להיות בן זוגי.בהתחלה לא נברתי בעניין הרגש אבל לאחר תקופה הייתי מאוד סקפטי ואמרתי לו שאני לא מרגיש שהוא נותן לי ביטחון בקשר..ובכל פעם כשהוא אומר לי שהוא מתגעגע אלי או שהוא אוהב אותי אני לוקח אותו בעירבון מוגבל.הוא טען שהוא מתכוון בכל לשון ובכל הכוונה לדברים שהוא אומר..הוא נתן לי מפתח לדירה שלו,ואמר שהוא כן רואה עתיד ביחד..שהוא אוהב רק אותי. אני חייב לציין שעוד כבר בפרידה שהראשונה הבנתי את טעויותיי והבהרתי לו שהשתניתי מן הקצה אל הקצה בתגובותיי כלפיו בסיטואציות המאוד מסויימות הללו שגרמו לו להפגע כלכך..ואכן השתניתי ונוכחתי להראות לו זאת כשניתנה לנו הזדמנות שניה . במהלך החודשיים הללו,לקח לו זמן לומר לי שהוא אוהב אותי אך לאחר זמן מה תרגם את רגשותיו כלפי כאל אהבה ולא נתן לי את ההרגשה שהוא לרגע מתחרט שחזרנו..בחודשיים הללו נתתי את נשמתי ואת חיי בשבילו,והייתי הבן זוג המושלם למעט ריב אחד קולני שטבעי שיקרה בתוך מערכת יחסים.הוא תמיד אמר לי שאני מדהים .ואז,פתאום בין לילה אחרי חודשיים אינטנסיביים של שיקום הקשר אחרי שהוא אמר לי שהוא כלכך שמח להיות בן זוגי..ואחרי סוף שבוע מדהים ביחד ללא כל התרעה מיוחדת..הוא קם בבוקר וטען שחלם שנפרדנו וביקש להיות כן איתי...הוא טען שהוא לא שלם עם הקשר,שיש לו ספיקות,ושהוא יודע שהוא ירצה להיות ולחוות קשרים נוספים...ושעברה עליו תקופה לא טובה...הוא הרג אותי במקום...אני התחלתי לארגן את הדברים כדי ללכת הביתה..הוא בכה ונשבר מאוד..רצה שאתן לו הזדמנות שניה..אבל הלכתי..ואז התקשרתי בצהרי היום,ושאלתי לשלומו,הוא אמר ששמח שביצעתי את המהלך הזה מכיוון שכשהלכתי הוא הבין הרבה דברים....ואני התחרטתי ואמרתי שעשיתי את זה עקב סערת רגשות..שלא התכוונתי להפרד באמת..הוא אמר שזה לא משנה מפני שעכשיו הוא יודע שפעם הוא אהב אותי עד הסוף ופעם לא..ושהוא לא רוצה להתפשר על האהבה שלו..הוא טען שהוא רוצה להכנס בזה בכל הכוח..כדי להתגבר על זה כמה שיותר מהר..ועוד הוסיף שאינו ראוי לי.ואמר שגם יכול להיות שהוא יצטער על זה כל ימי חייו..אבל הוא מוכן לקחת את הסיכון .אנשים אמרו לי שהוא מתוסבך ופשוט ילד..למרות שהוא בן 23.5 ושהדרכים שלנו יצטלבו ושהוא עוד יחזור...ואני תולה תקוות בדברים הללו... בנוסף,קשה לי מאוד להמשיך הלאה וליצור קשרים נוספים מפני שאני אוהב ורוצה רק אותו..אני חייב לציין שעבר כחודש ואני די תקוע בלהמתין לו..ואני לא יודע כמה זמן זה ייקח אם בכלל.. שאלתי היא: האם אדם כזה יכול להבין בדיעבד שהוא אוהב אותי בעוצמות רבות ומוכן להיות איתי ,או שיתכן וימשיך הלאה ולא יחזור לעולם? אולי יש לו בעיה נפשית? הוא טען שהוא מרגיש שהוא צריך ללכת לפסיכולוג בתקופה האחרונה שקדמה לפרידה השניה מיוזמתו בטענה שהוא מרגיש שאיננו יכול לאהוב אף אחד בעולם לאחר שאמרתי לו שאני לא מרגיש ממנו רצון מספק להיות בקשר ושאינני חש את אהבתו במלוא העוצמה כפי שנהג להפגין בעבר (אך הוא התחרט וחזר בו מכוונתו להפגש עם גורם מקצועי בעניין) תחילה הדברים צרמו לו ואמר שהוא אוהב אותי מאוד ורוצה בי אך בעקבות "וויכוחים" שביננו מרגיש שהוא לוקח צעד אחורנית ברגשותיו כלפי וקשה לו לגשר על הפערים הרגשיים שנוצרו בו.מה אני אמור לעשות במקביל???אני מתקשה לעבור את זה בשלום..אינני יודע מה לעשות.. אני עובד בלילות ומשתדל להעסיק את עצמי כמה שיותר אך ללא הצלחה יתרה מלשכוח או להתגבר עליו.אינני מצליח להפסיק את ההתעסקות בו או במה הוא עושה כעת או על מה הוא חושב..האם הוא שלם עם החלטתו או שהוא מרגיש שהוא אוהב אבל חייב להמשיך הלאה...אני מוצא את עצמי נכנס לתמונות משותפות של שנינו...רוצה להיאחז בו הכי חזק שאפשר ואני נשבר כל פעם מחדש..רק מעצם המחשבה שהוא אולי מתאהב במישהו אחר ורוצה באדם אחר על פני...וכל תקוותי היא שהוא יחזור ויתחנן וילחם עלי חזרה ...כמו שאני נלחמתי עליו..ביזע ודמעות...השאלה האם זה יקרה לאדם שחווה רק אהבה ראשונה וקשר ראשון בגיל 22 - 23.5 ...ולמרות הכל ירצה לנסות דברים אחרים...אני פשוט מגיש חסר ערך לחלוטין...כאילו דרכו עלי ואינני שווה כלום..הייתי בטיפול פסיכולוגי בעבר ואולי אנשסה שוב אך חשוב לי שתתייחסי לדברים שאמרתי מלבד טיפול מקצועי.

שלום מאוהב, לא מפריע לי שפנית להתייעץ בכמה פורומים, כפי שניתן להבין מכך שהפנייה ממוענת אל יועצת וכנראה הועתקה והודבקה גם לפורום הזה. אני מתייחס לנקודה הזו מכיוון שהיא משתלבת בתמונה הכללית: חרדת הנטישה שלך (וגם של חברך לשעבר, אך לא בו עסקינן) זועקת לשמיים! גם ריבוי ההתייעצויות הווירטואליות מעיד, כנראה, על אותה תופעה: אם יועץ אחד לא יענה תשובה לרוחי, אוכל להתנחם בתשובה של היועץ האחר ואני כבר מכין את הקרקע לכך. שניכם מאוד לא רגועים, מאוד לא מקבלים את עצמכם ואתה, לפחות, משליך את קשייך על אותו בן זוג לשעבר, במקום להתבונן פנימה, אל תוך עצמך. נראה לי שהדבר אפשרי רק במסגרת טיפול - אולי כשהייתם בקשר היה מקום לפנות לטיפול זוגי, אך אתה זקוק לקשר חם עם מטפל, שיכיל אותך, שיעזור לך לקבל את עצמך ושיותר מכול, יהווה עבורך דמות קבועה שלא תעזוב אותך. אחרת, הקשר הבא יהיה רווי סבל באותה מידה. דווקא היכולת שלך לחוות רגשות בעוצמה כה גדולה מעידה על יכולת להיות בקשר, אך לא במצב הנוכחי, לפני שתעשה עבודה מעמיקה עם עצמך בליווי מטפל. יכול מאוד להיות שבגלל הנטייה שלך להשליך את קשייך על הצד השני, תעשה זאת גם בטיפול ולכן חשוב שתחשוב טוב-טוב כשיתעורר בך צורך לפסול את המטפל ולעבור למטפל הבא, או לעזוב טיפול פסיכולוגי בכלל. משהו מזה אתה כבר מתחיל לעשות כשאתה מצפה ממני לא להציע לך לפנות לטיפול. אתה זקוק למטפל שיחבק וירגיע אותך ולא למישהו שייתן לך תשובות לשאלות ברמה השכלתנית. הרשה לעצמך להיות תלותי עם המטפל במקום לזרוק ולהיזרק, לעזוב ולהיעזב ובסופו של דבר, לאבד אמון באנשים ובמערכות יחסים. פנה לטיפול ותן לעצמך הזדמנות לגדול בו. רק לאחר שתקבל את עצמך בשלווה, תוכל לקבל את הזולת ולהתחיל קשר ממקום רגוע יותר. לצערי, אינני רואה קיצורי דרך, לפי תיאוריך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly