ארון מוגזם?

דיון מתוך פורום  שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים

26/07/2005 | 01:16 | מאת: אני

קצת קשה לי לנסח את הבעיה בעצמי, וזה עלול לצאת קצת ארוך.. אני סטודנט בן 25, ובארון. למעשה, אף אחד בסביבה הקרובה שלי לא יודע עלי. סה"כ אין לי על מה להתלונן יותר מדי..אני מוקף בחברים, יש לי עבודה שאני ממש אוהב, אני אפילו די נהנה מהלימודים. מצד שני, אין לי שום דבר "הומואי" בחיים שלי. מאוד קשה לי להתגבר על הפחד הזה..שמישהו ידע עלי, ובגלל זה תמיד אני קובר את עצמי בלימודים/עבודה או כל דבר אחר שיסיח את דעתי. ועדיין, בזמן האחרון נהיה מאוד קשה להתמודד עם זה. אני שוקע ב"דאון"..או ליתר דיוק, דכאונות כאלו היו קורים לי הרבה, אבל הדרך של "נחכה קצת וזה יעבור" עובדת פחות, ואני חושב שבגלל זה התחלתי לאחרונה לשתות הרבה יותר. ועדין - הרעיון של לספר למישהו מסביבי נראה לי בלתי אפשרי לגמרי. וזה משפיע בדרך נוספת, שהפחד הזה שיגלו עלי גם מונע ממני לרוב להכיר אנשים. בסופו של דבר אני נשאר עם הראש קבור בחול, ואין לי מושג מה לעשות. אשמח לשמוע איזושהי עצה.

לקריאה נוספת והעמקה
26/07/2005 | 02:35 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לך, אתה צודק: העובדה שאתה מוקף חברים ועיסוקים רק מדגישה את הבדידות בה אתה חי, כי היבט שלם, משמעותי מאוד, של חייך נמחק. אחד הדברים שאולי יכול לעזור לך הוא השתייכות לאיזו שהיא קבוצת תמיכה של גייז המתלבטים באותן שאלות (אולי B-GAY הפועלת באוניברסיטת ת"א?) - אני אומר "אולי", כי לא לכל אחד זה פתרון מתאים. טיפול פסיכולוגי אצל מטפל גיי-פרדנלי גם הוא יכול לסייע לך מאוד. אני לא חושב שאתה צריך לספר את כל האמת בבת אחת לכל מקורביך. אני חושב שבעזרת מטפל מתאים או קבוצת תמיכה תוכל למפות את יחסיך המשפחתיים והחברתיים וליצור לך רשת תמיכה. רשת כזו מורכבת מחוליות: אולי אחד מאחיך או מאחיותיך, אם יש לך, קרוב אליך במיוחד וקל יותר לשתף אותו, אולי הוא יוכל לעזור לך לספר על נטיותיך לעוד בן משפחה קרוב או להורה שקרוב אליך במיוחד. המחקר והניסיון הקליני מוכיח שככל שמספרים ליותר אנשים על הנטייה המינית, הדימוי העצמי של האדם מתחזק באופן כללי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

26/07/2005 | 07:57 | מאת: אני

ראשית כל, תודה על התגובה המהירה (ועוד בשעה כזו...) העניין הוא, שאני חשבתי גם על על האופציות האלו, אבל קשה לי לעשות משהו באופן מעשי. אני מוכרח לציין, שלפני כשנתיים גם סיפרתי לאמא שלי, או ליתר דיוק, זה פשוט יצא איכשהו, ועד היום כמעט שלא מדברים על זה, וממה שאני רואה היא לא ממש השלימה עם זה עדיין. ובאותה מידה גם לי קשה עדיין לדבר איתה על זה.

מנהל פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים