להיות מאושר...
דיון מתוך פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
שלום מחר שוב אני הולך לפסיכולוגית שלי במטרה להיות מאושר למרות שאני ספקני לגבי התוצאות. האם בכלל יש סיכוי לזה? ואולי אני כבר עכשיו במצב האופטימלי מבחינתי? טוב, לא על זה בכלל אני רוצה לכתוב...הייתי עם שלושה גברים בשבוע האחרון, היה דווקא נחמד, אין לי רגשות אשם, והבחור השני שהייתי איתו גם תיקן לי כל מיני דברים במחשב, שיעשה אותו יותר מהיר, אז אני גם קיבלתי תמורה לאגרה, ואני יכול להרגיש קצת כמו זונה. סתם, אני מתלוצץ, אם כי אולי רק אני אבין את ההלצה. אין לי רגשות אשם. גם לא איכפת לי להיות הומו. לא באמת, ואני לא חושב שסקס מכהה את הנשמה, ולא מאפשר לי להיות מוכן לקשר רציני, אבל כשהייתי עם הבחור האחרון, שסיפר לי על הסבל שלו מבדידתו, והציע לי לישון אצלו, אבל לא נעניתי לבקשה, התחלתי לשאול את עצמי עד כמה אני באמת נמשך לסקס עם גבר, האם זה באמת מה שמושך אותי כל-כך? האם לא הייתי יכול להינות גם אם הייתי עם בחורה? האם אני פשוט עצלן מכדי לחזר אחרי בחורה או אחרי בחור, ובוחר סתם להזדיין ביחסים סתמיים עם בחורים שפגשתי דרך האינטרנט. אף פעם בחיים לא הייתי זקוק כל-כך ליחסי מין. התחלתי עם זה רק בגיל 19 עם בחורה שהיתה החברה הראשונה שלי וידעה שאני נמשך גם לגברים, היו לי שנים שבהן לא היה לי סקס ורק אוננתי. תקופות ארוכות, מה פתאום עכשיו זה כל-כך חשוב שלי ואני משקיע בזה כל-כך הרבה מאמץ, או בעצם במחשבה שנייה לא משקיע בזה מאמץ כלל, זה הרי בא כל-כך בקלות. אמרתי לידידה שלי שאני צריך להיגמל מסטוצים, והיא שאלה אם זיונים עושים לי טוב, אז למה להיגמל מהם? אכן, למה בעצם? טוב, זהו לעכשיו.. לילה טוב מיכאל
שלום מיכאל, תודה על השיתוף והחשיפה, גם אם היא וירטואלית בלבד. אולי תוכל לספר לנו מניסיונך איך אתה מנווט בין משיכתך לגברים ולנשים. כפי שבוודאי שמת לב, זו שאלה שחוזרת כאן בפורום ומטרידה אנשים לא מעטים. האם מאז שהתחלת לממש את משיכתך לגברים אתה מקיים גם יחסים עם נשים? האם יש לך קשרים רגשיים יותר עם בני או בנות אחד מהמינים ועם בני או בנות המין האחר הקשרים מיניים יותר? האם אתה מקיים במקביל יחסי מין עם גברים ונשים או שיש לך תקופות כאלו ותקופות כאלו? ושאלה שמסקרנת אותי מבחינה מקצועית: מה אתה מרגיש שהטיפול נותן לך בהקשר של הכיווניות המינית שלך? תודה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly
הי ד"ר גידי ושאר המשתתפים אני צריך פרספקטיבה הרבה יותר רחבה כדי לענות לך על השאלות האלה, אולי תשאל אותי את אותן שאלות עוד עשר שנים אני אדע מה לענות עליהן. אולי אז אני כבר אהיה בטוח שאני פשוט הומו, ואהפוך גם אני להומו מילטינטי, שחושב שבי-סקסואליות איננה אלא הומואיות מודחקת, ואולי אני אצליח לשלב בין שתי העולמות וליצור קשר רגשי עמוק גם עם גברים וגם עם נשים. למרות שכפי שתיארתי את השבוע האחרון שלי אני לא בוחל בסטוצים, השאיפה שלי היא לאהבה, ולא איכפת לי להיפגע בדרך. להיפך. המשיכה המינית שלי גם לגברים קיימת מאז גיל ההתבגרות, התחלתי לממש אותה רק לפני קצת יותר משנה. לפני כן היו לי רק שלוש חברות, כך שאין לי ניסיון רב עם נשים. (אחת מהן במשך שנתיים) מאז שהתחלתי עם גברים לא הייתי בכלל עם נשים, והייתי עם די הרבה גברים יחסית לסטוצים, והיה לי גם שני קשרים פחות או יותר רציניים. עם האחד זה היה מובסס יותר על מין, אם כי גם היינו חברים, היה לנו על מה לדבר ויצאנו ביחד, אפילו צעדתי איתו במצעד הגאווה, עם השני זה היה יותר רגשי, אם כי כך לפחות חשבתי יותר מבחינתו, אבל זה נמשך מעט מאוד זמן, והוא נטש אותי בתואנה שהוא לא רוצה מערכת יחסים רצינית עם גבר אלא עם אשה, ונו ,אני איכשהוא אולי אמור להבין את זה, למרות שאני קצת כועס עליו. לגבי הטיפול, ובכן, כפי שאולי אתה זוכר, כי ציינתי את זה באחת ההודעות שלי, וגם כתבתי כאן הודעה תחת השם שלומי פעם, אני קצת נהנה ובעיקר סובל, מהפרעה בי-פולרית. הייתי בטיפול במרפאה ציבורית במשך שנה וחצי, והוא התמקד יותר בהתמודדות עם שני מאניות פסיכוטיות ודיכאון קשה שכלל ניסיון התאבדות. היה אמנם עיסוק בשאלות של הזהות המינית, אך הן די נדחקו לקרן זווית לעומת הבעיות היותר אקוטיות. מזה כחודש, אני בטיפול אצל פסיכולוגית פרטית, ואיתה אנחנו גם נוגעים בנושאים האלה, אבל אני עדיין עסוק הרבה יותר בהחלמה מה"מחלה" שלי, ולהתרגל להיות במצב מאוזן, לצערי לכמה שנים הקרובות בעזרת תרופות. העיסוק בשאלת הזהות המינית הוא עדיין בגדר מותרות עבורי במידה מסוימת, הבי-פולריות מטרידה אותי הרבה יותר מהבי-סקסואליות, אם כי ככל שעובר הזמן ואני באמת במצב מאוזן ויציב, עובד בשוק החופשי, גר בדיור רגיל מחוץ לבית אבי, זה מתחיל להעסיק אותי יותר. הפסיכולוגית שלי אמרה לי היום שהעבודה שאני חי חיים לגמרי רגילים היא הישג, ויש בזה משהו, רק לפני פחות מחצי שנה, הייתי מאושפז במחלקה סגורה אחרי ניסיון אובדני, שאפילו כמעט הצלחתי בו. ואז לא היה מיכאל וירטואלי שמשתף בחוויות שלו את הפורום....אולי העולם מרוויח משהו קטן מקיומי המיוסר לעיתים... זהו להפעם... בברכה מיכאל