ד"ר רובינשטיין, מה דעתך?.

זוכר את הרצח של הנערים ההומואים בתל אביב?. הוא מטריד אותי. תראה, אני יכול להבין מישהו שלא אוהב הומואים. גם אני מקבל גועל נפש כשאני רואה את "מצעד הגאווה" (אל תיעלב). זכותו של אדם לא לאהוב מישהו. אבל לרצוח?. בתיכנון מראש?. המעבר הזה בין "לשנוא", לבין "לרצוח את מי שאתה שונא", מעסיק אותי. איזה אדם צריך להיות כדי לעשות את המעבר הזה?. איזה מבנה נפשי צריך?. כל אחד יכול לעשות אותו, בנסיבות מסוימות?. אולי הוא רצח אותם, כי הוא זיהה בהם משהו מעצמו?. שמע, ברור לי שהכל ניחושים. הרי אין לך פרטים. אינך מכיר את הרקע שלו וכו'. אבל תוכל להתייחס למה שכתבתי?. באופן כללי כמובן.

שלום שרלוק, אכן דרושים כמה מאפייני אישיות מסוימים שתעביר אדם משנאה לרצח (למשל, מאפיינים פסיכופתיים או אנטי-סוציאליים, במינוח החדש), אבל ההיסטוריה בהחלט מצביעה על כך ששנאת מיעוטים, ובכלל הומוסקסואלים, עלולה להסתיים ברצח עם. אנו היהודים נוטים להתמקד בשואה, אך בהחלט קיימות רציחות קולקטיביות של מיעוטים אחרים. יש לציין שגם הנאצים שמו להם למטרה לחסל הומוסקסואלים וכשם שהיה טלאי צהוב לסימון יהודים היה טלאי ורוד לסימון הומוסקסואלים. אחת הדעות הקדומות נגד הומוסקסאלים היא שהם מביאים לעולם הומוסקסואלים אחרים (ולכן קיימת התנגדות לנישואין חד-מיניים). קל להבין איך דעה כזו עלולה להביא דווקא לרצח של בני נוער והמתנדבים לטפל בהם, כפי שהדבר נעשה בבר-נוער. זאת, כמובן, באופן תיאורטי ובלי להתיימר להסביר את מניעיו של הרוצח שלא נמצא. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אישי בהומוסקסואליות, מאחורי "הבנתו את מי שאינו אוהב הומואים", וכן מאחורי "גועל הנפש שהוא מקבל ממצעד הגאווה". אחרת - מה בדיוק הוא מחפש בפורום זה? כן, גם אם הוא אינו רוצח בפוטנציה... הלא כן, ד"ר רובינשטיין? מה דעתך בעניין?