שאלה לד"ר רובינשטיין

ראשית, מספר מילים חמות על הפעילות ההתנדבותית גרידא והרצון לעזור ככל שניתן. זו באמת מעלה יוצאת דופן וראויה להערכה מבחינתי. לשאלתי, מה עמדתך לגבי התיאוריה הפסיכוסקסואלית של פרויד? האם ישנה תמיכה מחקרית כלשהי לתיאוריה ובפרט לשלב הגניטלי? האם היו ניסיונות לערער עליה ולהציע אלטרנטיבות? או שמא זה פשוט מעניין כאנקדוטה ותו לא משום שהגישה הנכונה(?) בעולם הטיפולי היא לעזור לאלה הסובלים מחוסר קבלה את זהותם המינית לקבל את עצמם כמות שהם מבלי להתעסק בגורמים לכך(שחלקם גם ביולוגי). תודה.

שלום מתעניין, תודה על המילים החמות. התיאוריה הפסיכואנליטית קושרת בין הומוסקסואליות וקיבעון בשלב הפאלי, שהוא שלב מתקדם בהתפתחות ולכן קיבעון בו אינו נחשב הפרעה קשה. בהתפתחות תקינה בשלב זה הבן מזדהה עם אביו והאישה עם אימה, כאשר יש לנו כמה וכמה עדויות מחקריות וקליניות לכך, בעיקר בקרב גברים הומוסקסואלים, שהתנהגותם בזמן הילדות הייתה הפיכת מגדר, אם זה בחיפוש אחר חברת בנות ואחרי זה נשים והתרחקות מבני מינם ואם זה בהעדפת משחקים ומאוחר יותר תחביבים ומקצועיות שבהם השכיחות של נשים גבוהה יותר. עוד מתוארת קרבה רגשית גדולה מאוד לאם וריחוק רגשי מהאב. לא בכל המקרים, כמובן, אך זו מגמה שמסתמנת הן ממחקרים שיטתיים יותר והן מניסיון קליני מצטבר. יש לציין שעמדתו של פרויד בראיית הטיפול הפסיכולוגי כעוזר להומוסקסואלים לקבל את נטייתם המינית ולא לשנותה: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=179 אם כי פסיכואנליטיקאים מסוימים בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת ניסו, בשוגג ובניגוד לרוח התיאוריה, לשנות את הנטייה המינית באמצעים פסיכואנליטיים. כנראה קיים גם מרכיב ביולוגי, אלא שהוא פועל באינטראקציה עם הדינאמיקה המתוארת בתיאוריה הפסיכואנליטית, לפחות לדעתי ולדעת אנשי מקצוע רבים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il