מה לעזאזל לעשות?!?!

שלום ! מרוב תסבוכים לא יודע מאיפה להתחיל כ"כ...אולי בזה שאני שמח לראות שאני ממש לא היחידי עם הבעיות המטרידות האלו... היום אני בן 26 כמעט ומגיל צעיר תמיד היו לי מחשבות שהודחקו ישר...זה בא לידי ביטוי בכך שתמיד התחברתי עם ילדים יפים ועדינים (לא נשיים) רק כדי להיות קרוב...ושאולי ייצא משהו... עד גיל 19 בערך לא היה כלום והייתי רק עם בנות ... באותה תקופה ובמשך 4 שנים יצא לי ולאחד מחברי הטובים להשתכר ולשחק אחד עם השני (נשארנו לישון אחד אצל השני) וביום למחרת לא להתייחס לזה..כאילו לא קרה דבר. עד היום לא דיברנו על זה ... למרות שאין ספק ששניינו זוכרים...אבל משחקים אותה כאילו לא היה כלום. לו היו מאז מס' חברות רציניות. לי היו הרבה חברות לתקופות קצרות. לפני שנתיים בערך נפגשתי עם מישהו להתנסות חלקית ולא היה להיט בלשון המעטה ושמחתי על זה !! חשבתי אולי אני לא באמת מה שאני חושב(חושש?) שאני ... אבל תוך כדי לא הפסקתי לחשוב ולחלום ולפנטז על בנים (נעריים ולא גבריים) עד לפני כמה כמה חודשים שאמרתי לעצמי שאני חייב להבהיר לעצמי מה קורה איתי...נפגשתי עם 4 בנים בתקופה קצרה שהאחרון שבהם אני מתראה איתו כבר כמה חודשים..מה שהפך לקשר של "לא רק סקס"... מדי פעם בזמן שאני מאונן אני די מכריח את עצמי לחשוב על בחורה...רק כדי להוכיח לעצמי שאני עדין נמשך גם לבנות ... אבל התשוקה היומיומית מופנית לבנים ... הלואי ולא! אף אחד מהאנשים המכירים אותי לא יודע עלי...לא מהמשפחה ולא מחברי או ידידי... פשוט אין לי כוח להתמודד עם זה ... ובתוך תוכי אני יודע שבעתיד (קרוב ? רחוק?) אני ארצה לפגוש מישהי מושלמת (בשבילי) ולהקים משפחה... לחיות חיים "נורמליים" ולא חיי שקר והתחבאות עמוקה בארון. אין לי ככ מושג איך להתמודד עם המצב הזה...מצד אחד שאני נמשך לבנים ונהנה מהסקס וזה "עושה לי את זה" יותר מאשר סקס עם בחורות...אבל מצד שני לא ככה אני רוצה לראות את המשך החיים שלי. חשבתי אולי בתור התחלה לדבר דווקא עם אותו חבר שהתנסיתי איתו מספר פעמים לפני כמה שנים (בגיל 19-22), אבל אני חושש שזה יפגע איכשהו במערכת היחסים שלנו.. כאני מעלה דברים ישנים וכאילו "מאיים" גם עליו בחשיפה...(כמובן שלא זאת הכוונה). מהיכרות עם חברי ... אני משער שעם רובם (אם לא כולם) לא תהיה כזו בעיה ... אבל זה ילווה בלא מעט אי נוחות... עד היום תמיד עלו השאלות מה קורה איתי ...מאחר ואני נראה לא רע בכלל ולא היתה לי מערכת יחסים רצינית ממש אף פעם, אלא רק מערכות קצרות או סטוצים ... תמיד תירצתי את זה בזה שאני בררן...תירוץ ידוע של הומואים מכחשים :) שפכתי את ליבי במגילה קטנה....אודה לך אם תוכל לכוון אותי לאיזשהו כיוון...אם בכלל יש מה לעשות במצב שכזה... אגב, בתור ארוניסט אני מתנהג בפרנואידיות לא מבוטלת...כל מפגש עם בן הופך למבצע - איך לא להתפס / להראות ע"י מישהו שיכול אולי להכיר אותי... מה יהיה איתי, מה?? תודה מראש...וסליחה על אורך המגילה

שלום "מתוסבך", ראשית, הרשה לי להביע את ההערכה הרבה לעובדה שאתה מקיים כבר כמה זמן קשר משמעותי שפרץ מעבר לגבולות הסקס נטו. הדבר ראוי להערכה מיוחדת על רקע חיבוטי הנפש והקשיים הגדולים שאתה מתאר בפנייתך. התהליך שאתה עובר אינו נדיר כל כך. אמנם אנו חיים בעידן שבעיקר ברמה המאקרו-חברתית, ועוד יותר בתקשורת, נדמה כי היחס להומואים השתנה מהקצה אל הקצה, אך ברמה האינדיבידואלית כולנו עברנו חינוך אוטומאטי להיות סטרייטים. למי שעבר חינוך שמרני יחסית, או לפחות נוקשה, בהתייחס לגבריות ולנשיות, קשה הרבה יותר לקבל את נטיותיו החד-מיניות (וגם הדו-מיניות). מתיאוריך עולה הומופוביה עצמית די קשה, המקשה עליך מאוד לקבל את הכיווניות המינית שלך. ניתן להתגבר על התופעה באמצעות טיפול פסיכולוגי גיי-פרנדלי בגישה פסיכודינאמית (עוד על כך ראה בקישור הבא: http://www.zarut.com/shrink-friendly/a20.asp ), כלומר, טיפול שירכך ויגמיש את המערכת הערכית שלך בצורה שתאפשר לך לתפוס בצורה נינוחה יותר את המושגים שלך על גבריות, נשיות וכיווניות מינית. נראה לי שאתה מרגיש שככל שאתה מממש את משיכתך לבנים, הגבריות שלך נמצאת בסכנה (אתה מדגיש כל הזמן שאתה נמשך לבחורים עדינים אך לא נשיים). טיפול כזה יכול גם להנחות אותך ביציאה הדרגתית מהארון בלי "להסתכן" יתר על המידה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly

ראשית תודה על התשובה המהירה (מאד)! עלי לציין שלא גדלתי בבית שמרני עם חינוך נוקשה ונהפוך הוא...סביבתי הקרובה מאד ליברלית - הן המשפחה הקרובה והן החברים מבית. כידוע לך, מה שב"תיאוריה" לא תמיד תואם את המציאות...לעיתים קשה לאנשים להוצא לפועל את מה שהם לכאורה מאמינים בו - כל עוד מדובר באלמוני ולא בבנם יקירם או חבר טוב שלהם. לגבי חברי מבית - גם לנו לחברים הקרובים יש את אותן בדיחות ו"ירידות" של.."מה אתה הומו" , "תפסיק להיות הומו" וכו' ילדותי כמה שזה יהיה ומדובר באמת ב"צחוק" ולא בגישה אמיתית, אבל עדין אני חושש שברגע שאעשה צעד ואספר...זה ישנה את ההתנהגות של הסובבים אותי...יצטרכו לחשוב פעמיים מה להגיד אולי (למרות שזה באמת לא מפריע במובן הזה...כאמור באמת מדובר ב"צחוקים"). חברים אחרים ("שלא מבית") הם קצת יותר מיושנים והרבה פחות ליברלים... האמת היא שאני לא יודע על מה ממש להצביע...פשוט "אין לי כוח" להתמודד עם כל מה שזה יכול להוביל. ניסיתי להכין את הקרקע עם אחד מחברי הטובים כשזרקתי לו שאני רוצה לנסות "הכל"...לראות איך זה בלה בלה ... אבל עדין לא היה לי האומץ (מילה נכונה?) לעשות זאת. רק בכדי להבין את רמת הפרנויה - אני חושש שאיכשהו מישהו ממכירי יקרא מילים אלו ויקשר את זה אלי...די פתטי אני יודע, אבל לא ממש בשליטה. ומה לגבי העתיד? איך אני יכול להגיע למצב בו באמת אפגוש מישהי ונקים משפחה לתפארת אם אני ממש לא עושה משהו בכיוון?? האם עלי לנסות לכפות על עצמי התנזרות ממגע עם בנים ואף מחשבות עליהם ולנסות ולהכריח את עצמי לחשוב על בחורות? יהיה קשה זה אני בטוח... אבל נסיון העבר (עוד לפני שהרשיתי לעצמי להכנס "חזק" בקטע ההיכרויות עם בנים) כל אימת שהייתי עם מישהי (בד"כ חברה לזמן קצר) לא חשבתי יותר מדי על בנים ... כרגיל מגילה קטנה ... אבל תודה מראש על ההתייחסות!!

הי מתוסבך, ראשית, אני מגיב כאן בפורום גם כדי ללבן את התיסבוכים של עצמי, ומכיוון שאני במצב דומה במידת מה לשלך, אני מייעץ לך מה שאני רוצה ליעץ לעצמי. אני גם חושב את עצמי לבי-סקסואל, אבל ככל שעובר הזמן והאשה האידאלית לא מגיעה ואני גם לא עושה שום דבר כדי להשיג אותה כי נשים לא עושות לי את זה יותר, אני יותר ויותר חושב שאני בעצם הומו. ונעזוב את העיניינים שלי ונעבור לאלה שלך. נראה לי שאתה דופק חשבון יותר מדי למוסכמות החברתיות, ולמה שאנשים מצפים ממך. למה אתה לא יכול פשוט לבוא ולומר לעצמך בראש ובראשונה אני מי שאני ואני שם זין על מה יחשבו. לא במובן הזה שתתחיל לספר לכל העולם, אלא שלפחות לא תהיה פרנואיד למקרה שמישהו יראה אותך. עזוב את העתיד בצד לרגע, אולי יום אחד תמצא את האשה המושלמת, אבל בינתיים תהנה ממה שאתה עושה ותהיה שלם עם הבחירה העכשווית שלך. ולמה שלא תהנה? ולמה שלא תהיה שלם עם זה? אתה עושה משהו רע? אתה פוגע במישהו? אתה מפר מוסכמה חברתית, שאגב לא תמיד הייתה כזו, לדוגמה בימי יוון העתיקה היה מקובל מאוד שרוב הגברים הם בי-סקסואלים. מצד אחד, אני מבין אותך. מצד שני, אני לא מבין מה הביג דיל? מה נורא כל-כך במה שאתה עושה? בברכה מיכאל

נתחיל מהסוף...אני באמת דופק חשבון יותר מדי...מה לעשות במצב שאני נמצא בו - כל צעד וצעד שאעשה יהיה בעל משמעות - לא ניתן לחזור אחורה. אם עשיתי טעות או מה שיתברר להיות כטעות...אי אפשר לעשות ביטול לפעולה האחרונה..בגלל זה אני מתנהג כמו שאני מתנהג. הלואי והיה או הלואי והייתי רואה דרך אחרת להתנהג במקרה שכזה... השאלה מה לעשות עם הרצון כן להיות עם בחורות...ולהתקדם שם לכיוון קשר רציני ומשמעותי שאולי יוביל להקמת משפחה ביום מן הימים. אבל שוב, אז בא הרצון והתשוקה .... כייף לי להיות עם בנים...אני נמשך לזה...אז למה לי להמנע מזה ?!?!?