להישאר בארון
דיון מתוך פורום שרינק פרנדלי - ייעוץ פסיכולוגי לגברים הומואים, ביסקסואלים וא-מיניים
שלום. אני בחור בן 24. מעולם לא הייתה לי חברה, מעולם לא קיימתי יחסי מין ומעולם לא התנשקתי. אני הומוסקסואל בארון, ולא מעוניין לצאת מהארון, כי בתפיסת עולמי (שהיא אולי שמרנית) אני רוצה להקים משפחה "קלאסית" עם בת זוג. את הצרכים הפיזיים שלי אני מספק בעזרתו של האינטרנט. הייתי רוצה למצוא לי בת זוג לסבית (כי אני חושב שזה סוג של התעללות בבחורה, כשהומוסקסואל מתחתן עם הטרוסקסואלית) בארון (כי אם היא תהיה מוצהרת, מה יחשבו עלי שאני מתחתן איתה?), שתהפוך לשותפתי לחיים ולאם ילדיי. יש לי שתי שאלות בנוגע לכך. פרקטית: איך אני יכול לאתר בחורה שכזו, שתהיה מעוניינת בבחור שכמותי ובאותה המטרה המשותפת? סובייקטיבית: מהי דעתך על הנושא ועל התכניות שלי לעתיד?
שלום אלמוני, יש לי הרגשה שקפצת הרבה יותר מדיי רחוק יחסית לגילך הצעיר מאוד ואתה מנסה להתמודד בבת אחת עם בעיות רבות שאנשים מתמודדים איתן לאורך החיים. לפי תפיסתי האישית והמקצועית כאחד, קשר משמעותי (ללא קשר לנטייה המינית) הוא קשר שמאחד בתוכו מין ורגש ובוודאי שאינו יכול להיות וירטואלי בלבד. בגילך הצעיר, מוקדם מאוד לוותר על קשר ממשי, בין אם הוא מיני, רגשי או באופן אידיאלי, כזה המאחד את שני המרכיבים גם יחד. זה, כמובן, לא ניתן למימוש במגעים שאתה יוצר באינטרנט (אם כי ההכרות הראשונית יכולה בהחלט להיערך דרך האינטרנט). היציאה מהארון או ההישארות בו היא עניין שכדאי לדון בו מחדש, בינך לבין עצמך או בהתייעצות עם חבר או איש מקצוע, לאחר שתממש את מיניותך במציאות. התחשבותך בצרכיהן של נשים סטרייטיות ראויה להערכה מיוחדת. עם זאת, מהכרות עם הורות אלטרנטיבית של הומוסקסואלים ולסביות, כמעט ולא נתקלתי בהומוסקסואל שחבר ללסבית, למרות שאני יכול להבין את ההיגיון שבכך. לפי ניסיוני, לסביות נוטות לגדל ילד כזוג ואילו הומוסקסואלים חוברים לנשים סטרייטיות שלא הגיעו לזוגיות והחליטו להביא ילד לעולם יחד עם שותף ולא כאמהות חד-הוריות. לצורך כך פועלות קבוצות המיועדות הן להכרות והן להתמודדות עם הסוגיות המיוחדות שהנושא מעורר. למיטב ידיעתי, כל ההומוסקסואלים בקבוצות אלו יצאו מהארון וזו אף דרישה לקבלה לקבוצה כזו. ואולם, החלטות כאלו מתקבלות בגיל מבוגר הרבה יותר, לפחות 10 שנים מעל גילך. המלצתי החמה לך לא לקבל החלטות בשלב כה מוקדם בחייך, אלא להתנסות ולחוות. אני מתאר לעצמי שלא קל לך וממליץ לך לעבד את קשייך במסגרת ייעוץ פסיכולוגי מקצועי, אפילו לכמה שיחות בודדות. תוכל גם לנצל את האינטרנט לא רק כדי לבוא לפורקן מיני, אלא כצעד ראשון, לשתף אחרים בקשייך בפורומים שונים המיועדים לתמיכה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il
תודה לך על התגובה המהירה והמפורטת. אני חושב שישנה סיבה מאוד ברורה לכך שאני מעוניין להתחשב בצרכיהן של נשים הטרוסקסואליות, והיא שבגיל יחסית צעיר (אולי 15) גיליתי שאבי הומוסקסואל (היסטוריית האינטרנט לא הותירה שום מקום לספק - והיא אגב זו שהכניסה אותי לעולם המין הווירטואלי). הגילוי הזה גרם לי לתסכול אדיר ולתחושות מאוד קשות כלפי אבי. כמובן שלא סיפרתי דבר לאיש. אני שנים תוהה ביני לבין עצמי: האם אמי מרומה כל השנים האלה על ידי אבי? האם היא גילתה זאת באיזשהו שלב? האם היא חושדת בכך? או אולי היא בכלל הסכימה לכך מראש? האם היא הטרוסקסואלית? לסבית? עצוב לי בשבילה כי אני יודע שהיא אינה נחשקת בעיני אבי. אני לא רוצה לעשות את אותו הדבר לאישה אחרת, ולכן רוצה למצוא בחורה לסבית שבעצמה אינה תימשך אלי מבחינה מינית. אתה מציין שאני צעיר ושעלי לשקול עוד את הנושא ("החלטות כאלו מתקבלות בגיל מבוגר הרבה יותר, לפחות 10 שנים מעל גילך"). אינני מסכים. אני שוקל את הנושא כבר לפחות 10 שנים, ולצערי לא נהיה צעיר יותר. אם הייתי יכול, הייתי מתחתן (לא באמת חשובה לי החתונה עצמה, אלא בת הזוג והילדים) כבר לפני כמה שנים. מימוש נטייתי המינית בעולם הלא-וירטואלי פירושו יציאה מהארון כפי שאני רואה זאת, וזאת אינה אפשרות מבחינתי. אני בהחלט מסוגל לדמיין קשר רגשי ופיזי שאינו מיני עם בת זוג במקביל לפורקן מיני וירטואלי באישור בת זוגי. עצוב לי מאוד לשמוע שעם כל הניסיון המקצועי שלך אינך מכיר דגם משפחה שכזה. אולי זה אומר שלא לכל סיר יש מכסה. חבל שדווקא לי אין מכסה. אינני רוצה לסיים את חיי בודד וערירי, ואינני רוצה לאמץ ילדים. חשובה לי מאוד מסגרת של ילדים עם הוריהם הביולוגיים. אתה צודק - לא קל לי. לא קל לי בכלל. התחושה היא איומה ויומיומית. איש אינו חושק בי או מנסה להתקרב אלי מבחינה זוגית - לא נשים ולא גברים (שהייתי דוחה על הסף לו היו מנסים). אני לא נוהג להחמיא לעצמי, אבל הפעם, תחת מעטה האלמוניות, אציין שאני חושב שאני אטרקטיבי מבחינה חיצונית, וגם מבחינת האופי והאינטלקט אני בסדר גמור. יש לי חברים רבים (ולהם יש/היו בני/בנות זוג). אז מדוע אין לי מחזרות או מחזרים? האם יתכן שאני איכשהו משדר באופן לא מודע א-מיניות? או איזשהו מסר של "אל תתקרבו אלי"? אני לחלוטין לא מנסה לשדר מסר שכזה, אלא להיפך - משתדל לטפח את עצמי, ומצפה שיפנו אלי. סליחה. אני אפילו לא יודע לאיזו תגובה אני מצפה. הנושא פשוט מדכא. חשוב לציין שאין לי נטיות דכאוניות ושהחברים שלי, אם היו מתבקשים לכך, היו מציינים שאני בחור אופטימי וחייכן שתמיד מקרין אושר. אינך מחוייב לענות לי - אתה מוזמן להתעלם מהודעתי זו.