מי צריך ייעוץ, אם בכלל? אני או ההורים?

שלום, אני בן 24 והשבוע סיפרתי לאחותי ולאימי על נטיותיי המיניות. זאת, לאחר שנתיים בהן אני מקיים יחסים בסתר עם בנים, והיו גם שתי מערכות יחסים רציניות. במהלך התקופה התחלתי גם לצאת למקומות של גייז, וחוויתי את הקהילה לעומק. יש לציין שלפני כן היו לי מערכות יחסים קצרות עם בנות, אך היו תקופות בעבר הרחוק יותר שגם ניסיתי עם בנים. חלומות על בנים היו לי כבר מסוף התיכון. אימי אינה סומכת על הרגשות שלי, חושבת שלא ניסיתי עם בנות מספיק, שלא הייתה לי חוויה חיובית עם בנות, וכי המשיכה שלי לבנים היא רק הרפתקה ולא יותר. היא טוענת כי אני רק מנסה "לבלוע את העולם" כמו ילד בן 16. היא חושבת שעלי לפנות לייעוץ כדי לברר האם הזהות המינית שלי הוגדרה רציונאלית ולא ע"י הלב, ומה היו המניעים לה. היא חושבת שכך אבין שלכאורה קיבלתי החלטה להימשך לבנים, והיא הייתה פזיזה. אמנם לא הייתה לי חוויה טובה עם בנות, ולא ניסיתי יותר מדי, אך האם זהו טיעון מספק כדי לבחון את העניין שוב בשלב הזה, לאחר שכבר טוב לי להימשך לגברים? או שבכלל אימי זקוקה לייעוץ על מנת להתמודד עם שלל דאגותיה בנושא, וחיפושיה אחר גורמים שהובילו למצב לא רצוי זה? אני מרגיש כי לא בחרתי להימשך לבנים, ואם זה היה תלוי בי, הייתי בוחר אחרת. תודה מראש!

שלום מבולבל, אני מסכים אתך לגמרי. אף אחד לא בוחר להיות הומו. זהו אילוץ, שאפשר לחיות איתו יותר טוב או יותר רע ולחיות איתו יותר טוב פירושו בין היתר לקבל או לזכות בתמיכת הסביבה. באופן כללי, טיפול או ייעוץ (בלי קשר לנטייה מינית) לא יעזור למי שמרגיש שאינו זקוק לו או אינו רוצה אותו. המצוקה צריכה להיות מספיק גדולה כדי שאדם יפנה לייעוץ. הדבר הראשון שהייתי רואה אותו כהכרחי במקרה שלך הוא לצאת מבית ההורים - לא לעזוב אותם רגשית, להמשיך לבקר, להמשיך את הקשר, אבל לא לגור איתם תחת קורת גג אחת, כי זה יהפוך להיות ניסיון לקיים דיאלוג בין חירשים ויהפוך את הבית, שאמור להיות מקור לתמיכה, למכבש לחצים. אני כותב לך זאת גם על סמך מחקר מאוד מקיף שעשיתי על מדגם מייצג של סטודנטים לתואר ראשון (שוב, ללא קשר לנטייה מינית) ובו נמצא שאלה שעזבו את בית ההורים נמצאים במצב נפשי ואישיותי הרבה יותר טוב מאלה שגרים עם ההורים. דבר נוסף - השאר בהישג יד של אמך (בלי ללחוץ) את ספרן של דבורה לוז ושרה אבני, "אמא יש לי משהו לספר לך" (הוצאת שופרא) ואת מספר הטלפון ואתר האינטרנט של עמותת תהל"ה להורי הומוסקסואלים: http://www.tehila.org.il/ . סביר להניח שהיא לא תשתמש בהם באופן מיידי, אבל שיהיה לה בהישג יד. אז (א) ליצור מרחק פיזי (אני לא יודע מה אתה עושה אבל אם אתה סטודנט, זה בהחלט שווה להאריך את הלימודים בשנה), (ב) לחשוף את אמך למקורות המידע והתמיכה הנ"ל ו-(ג) להציג כעובדה חד-משמעית שהדבר אינו ניתן לשינוי והוא לא תוצאה של התנסות בלתי מספקת אלא של משיכה בלתי מספקת. (זה צריך להיאמר בצורה קצרה ופסקנית). במקביל, אם בא לך, אתה יכול לנסות גם קשרים עם בנות, אבל לא כי אמא רוצה את זה בשבילך, אלא רק אם אתה רוצה את זה בשביל עצמך ואם יש לך משיכה מינית כלשהי לבנות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

כשלסבית מתארת לך פה מצב שהיא מעדיפה בנות ובמקרה גם רע לה עם גברים באופן כללי, אתה טוען שהיא פנתה לנשים רק בגלל המצוקה עם גברים ולא מתוך אהבת נשים. כשמדובר בגבר שלא בטוח בעצמו בקטע הזה, אתה יותר מצודד בו ולא מתחיל להגיד לו שהוא עם גברים כי יש לו איזה תסביך. וזו נקראת "לסבופובייה".

שלום שואלת, למיטב זיכרוני, כל הגברים ששאלו כאן שאלות נמשכו לגברים אחרים, בעוד שבקרב הנשים ששאלו חלקן הצהירו על כך שאין להן כל משיכה מינית לנשים והן נמצאות בקשר עם נשים לסביות מסיבות רגשיות ושחוו התנסות לא מוצלחת עם גברים. כדאי לשים לב לפרט זה לפני יציאה בקביעות נחרצות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il