אהבה בלתי אפשרית

שלום רב, איני יודע מדוע החלטתי לכתוב על הבעיה שלי, האמת היא שאני פשוט אובד עצות. השנה אני מתחיל ללמוד באונ' אך החששות והמחשבות על הלימודים זעירות לעומת הבעיה האמיתית. לפני פחות או יותר שבועיים, חזרתי אחרי תקופה של כחודש בחו"ל כשסיימתי את הטיול בלונדון. ביום האחרון שלי בלונדון, הכרתי בחור מדהים ואחרי חילופי מבטים במשך כמה דקות, התחלנו לדבר. היה מדהים. לא חשבתי שאמצא בחור כל כך איכותי ודווקא ביום האחרון. חכם, יפה תואר, נחמד, צנוע, מחמיא, טוב-לב, כל מה שרק אפשר לבקש. בילינו את כל הלילה האחרון שלי ביחד ורגע הפרידה, לא יכל להיות יותר קשה. החלפנו מספרי טלפון, אימיילים ולמחרת כבר חזרתי הביתה. מאז, אנחנו מתכתבים בSMS על בסיס יום-יומי קבוע ולמעשה, היום היום הראשון מאז שחזרתי ארצה שלא דיברנו אם בהודעות או אם במסנג'ר. לפני יומיים, אפילו התקשרתי אליו ללונדון ודיברנו במשך שעה, מיותר לציין שהשיחה הייתה מאוד יקרה, בסביבות ה150 שקל, אבל אין לי ספק לרגע, שזה היה שווה את זה. וודאי אתם תוהים, מה כאן הבעיה? ובכן, מאז שאני בארץ, כלום לא מעניין אותי, או לפחות כלום חוץ מלונדון והבחור המדהים שפגשתי. יצאתי בשבועיים האלו ל4 מסיבות, GAY באר, ופשוט לא יכולתי להסתכל על אף אחד, פשוט אף אחד לא עניין אותי ומילא זה, אבל פשוט סבלתי בכל אחד מהמקומות שהייתי. אני, שלפני הטיסה לא הייתי מפסיד מסיבה מרוב שאהבתי אותן ועכשיו, הרגשתי שאני במסיבה כאילו מתוך עונש. דיברתי עם חבריי וכולם מייעצים לי לא לדבר איתו יותר, אבל אני לא רוצה, כיף לי לדבר איתו, זה הדבר היחיד שעושה לי טוב. בלילות, או בחלקן לפחות, קצת קשה לי להירדם, מאז שחזרתי כבר בכיתי מספר לא מועט של פעמים, מה שאני מחשיב כדי נדיר, בהתחשב בעובדה שלפני זה, בתקופה של כמעט שנתיים בקושי הזלתי דמעה, על אף פרידה ויציאה מהארון, שאין צורך להסביר עד כמה קשים הדברים. אני נורא מתוסכל, כי לצערי, אני לא יכול לספר להוריי, על אף שהם יודעים ולמעשה זה נורא מכביד. הוריי לא יודעים כלל מה עובר עליי ויש מן תחושה שהם גם לא רוצים לדעת כל דבר שקשור לעולם הזה "שלי", מעדיפים שאלבש את החיוך וארד לארוחת ערב כאילו הכל טוב והכל ורוד. הכי הייתי רוצה להיוועץ עם אימי בנושא, מישהי שכל רצונה בעולם הוא שיהיה לי טוב והעצב שלי קשה לה לא פחות ממה שהוא קשה לי. ושוב הדמעות. אולי זה לא המקום הנכון, כנראה שלא, ובאמת שאני לא יודע לאיזה תשובה אני מצפה, פתרון קסם אין. הצרה היא, שאני לא מרגיש שאני מתקדם בשבועיים האלה, שהדכאון שהוא מנת חלקי כל תקופה זו, הולך להיעלם או שבהדרגה יש איזשהו שיפור. אתמול, כתב לי הבחור שהכרתי הודעת SMS שהוא רוצה לבוא לארץ בדצמבר, לא היה מאושר ממני ופתאום חבר שלי זרק לי את המציאות בפנים כשאמר "אז מה? עכשיו תחכה עד לדצמבר בשביל קשר שלא קיים ? ואם כן, אז מה הוא יהיה פה שבוע ואז מה? הרי אתה לא עובר ללונדון בקרוב, והוא בטח שלא עובר לכאן", וכך, כמו יריקה בפנים נסוגה כל ההתלהבות שהייתה. מחכה בקוצר רוח לתשובה. תודה מראש.

שלום דניאל, היה מעניין מאוד לדעת מה ההיסטוריה שלך בקשרים עד כה. ההתאהבות הבלתי אפשרית שאתה מתאר אופיינית ברוב המקרים לאנשים המתקשים מאוד ביצירת קשר, ובעיקר בשמירה על קשר לאורך זמן, אותם אנשים שמחפשים ומחפשים קשר וטוענים שאלה שהם מעוניינים בהם אינם רוצים אותם ואילו מי שמעוניין בהם אינו מעניין אותם (ראה מאמר בדיוק בנושא זה: http://www.zarut.com/shrink-friendly/a6.asp ). במקרה הנוכחי ברור שאתה משתמש בקשר הבלתי-אפשרי הזה (כפי שאתה מגדיר אותו בעצמך) כדי להימנע מיצירת קשרים אפשריים. גם אורח החיים שאתה מנהל והצורך שלך להיות נוכח בכל מסיבה מעיד יותר על צורך בריגושים מאשר על יכולת לשאת את השגרה שבקשר רומנטי יציב ומתמשך. ממשבר אפשר לצאת במצב גרוע יותר, באותו מצב שנכנסו אליו או במצב טוב יותר. המלצתי לך היא לנצל את המשבר הנוכחי כדי לפנות לטיפול פסיכולוגי אצל מטפל גיי-פרנדלי כדי לטפל בבעיה לעומק - ולהתמיד בטיפול זה, גם אם לא תרגיש הקלה מיידית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly