התעללות

שלום לד"ר רובינשטיין שאלה תיאורטית חשובה עבורי. מה המניע הפסיכולוגי מאחורי העובדה שילדים שחוו התעללות, מתעללים אחר כך בילדיהם שלהם. לכאורה זה היה צריך להיות הפוך? תודה.

שלום חיים, תודה על השאלה החשובה. לצערי, התשובה תהייה גם מאכזבת וגם פסימית למדיי. הורים רבים "נשבעים" שהם לעולם לא יעשו לילדיהם מה שהוריהם עשו להם (לאו דווקא בתחום ההתעללות המינית) ומוצאים את עצמם משחזרים את התנהגות הוריהם ולעיתים קרובות אף מודעים לכך וכועסים על עצמם. יש לכך הסברים שונים בתיאוריה הפסיכואנליטית, אך הם אינם ניתנים להוכחה מדעית - אנו רק כן יודעים באופן "מדעי"/עובדתי שהנטייה לשחזר התנהגויות לא רצויות של ההורים היא תופעה שכיחה למדיי, ולעתים קרובות דווקא את התנהגותו של ההורה שהקשר איתו בעייתי יותר. בין ההסברים הפסיכואנליטיים נוכל למצוא את המושג "חזרה כפייתית" (compulsive repetition), כלומר, חיקוי אוטומאטי של התנהגות ההורה הבעייתי יותר, והזדהות עם התוקפן (identification with the aggressor). ייתכן שמקור התופעה הוא שאנחנו מאוד אמביוולנטיים כילדים כלפי ההורה הבעייתי. מצד אחד, אנו תלויים בו ו"חייבים" לאהוב אותו ומצד שני, יחסו שלילי ואנו חייבים איך שהוא ליישב בין שני צדדים אלה. הציפייה שלך ש"זה היה צריך להיות הפוך" מתייחסת רק לצד השלילי בהתנהגות ההורה, בלי להתייחס למלכוד שבו נמצא הילד כאשר הוא אמור לאהוב את אותו הורה (ואכן לעיתים קרובות נמצא שהילד מוצא דרכים להצדיק את ההתעללות, רואה בה ביטוי לאהבה, מאמין להורה הטוען זאת וכד'). הצד האופטימי הוא שהתופעה ניתנת לשליטה באמצעים התנהגותיים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il