רציתי לשאול

אני זוכרת את עצמי מגיל 9 באמת גיל שאפילו הרבה בנות לא חושבות נמשכת לבנים קשוחים(במראה ובהתנהגות) בעיקר.. אבל ככל שהתבגרתי ועד עכשו הבילבול שלי גובר וגובר. (ד"א ומשהו שנורא הציק לי ואני מקווה שזה בסדר לומר את זה בגיל 14 אולי יותר הייתי עם דוד שלי ופשוט אמרתי לו להוריד את התחתונים כי רציתי לראות לו את ה... וביקשתי ממנו שימדוד אותו ויגיד לי וצחקנו כמו 2 מפגרים אבל זה עניין אותי מאוד וגירה מה זה?למה בגיל כזה?זה נורמלי?מיוזמתי לא יוזמתו) אז אם תוכל לקרוא בסבלנות כי זה יהיה ארוך ואולי לא ברור. אז ככה אני כיום בת 20 אני בחורה דתייה לא יצאתי עם גבר כי הדימוי שלי היה כ"כ נמוך עד שלא יכלותי לחשוב על זה .אני חושבת שאני דו מינית אבל ככה: אני רואה סרטי מין עם בנות הקטע שמה שעושה לי את זה זה לא הקיום יחסים אלא יותר האירוטקיה הליטופים המגע הרך נשי הדרמה ששם אתה יודע ושאני מדמיינת אותי עם אישה זה לא מסתדר לי או שיהיה לי חברה זה לא מתקבל לי על הדעת. אז אני לא יודעת מה אני כי אני אוהבת לראות סרטי אהבה יותר אהבה בין נשים כאילו חסר בי משהו.. אבל אם אראה בחורה עירומה זה לא יעשה לי כלום אז אני מתעניינת בנושא הנשי אבל יש מלא סתירות בזה. אני מפחדת גם נורא נורא הדימוי שלי ברצפה ואני משווה את עצמי כל הזמן לנשים המפורסמות בעולם. זה כאילו אני משתוקקת לפעמים לבן זוג אבל גברים מה שמענין אותם זה סקס וכולם נהיו כ" חסרי רגישות וגברים אתה יודע. אני מפחדת שהוא לא יאהב אותי שלא אהיה לי סיפוק ממנו שהוא יבגוד בי...אני רוצה ולפעמיים מעדיפה להשאר לבד ז" בלי חבר ובלי בחורה שתהיה איתי מבחינה זוגית. אני לא נגעלת מגברים הם עושים לי את זה תלוי איזה אבל כן..מה שמוזר פה וזה נורא חשוב לי זה שגם אם אני אוהב גבר או משהו כזה אני לגמרי אתעלם ממנו שאני הולכת ברחוב אני כ"כ מתעלמת מגברים שהם יכולים לחשוב שאני שונאת אותם אני מפחדת פשוט ככה. ושאלה אחרונה מה אתה חושב שאישה סטרייטית תרגיש אם תהיה לידה בחורה בלי כלום?מבוכה?התרגשות?מה בדיוק?אשמח אם תענה לי על הכול על אף הבילבול תודה

שלום אני, אני לא בטוח שאוכל לענות בדיוק על מה שאת שואלת באופן שאת שואלת. הדבר הראוי לעדיפות עליונה בפנייתך הוא הדימוי העצמי הנמוך הדורש התייחסות הן בטיפול פסיכולוגי והן בניסיונות אחרים לשקם אותו (למשל, מחקרים מצביעים על כך שכל למידה באשר היא תורמת לדימוי העצמי). רק בהמשך ניתן יהיה להתייחס לנושאים הנוגעים לזהות המינית. הזיקה שלך לנשים היא הרבה יותר רגשית מאשר מינית ואכן נשים מתייחסות גם זו לזו וגם לגברים בצורה רגשית. גם אם הן נמשכות מינית לגבר, המשיכה מומשגת כמעט מייד במונחים רגשיים. בהחלט קיים מקום לבדוק בטיפול האם גם הדימוי העצמי הנמוך וגם הכמיהה הרגשית לנשים אינם נובעים מחסך אימהי ולכן הייתי מעודד אותך לפנות דווקא למטפלת, אולי אפילו רצוי דתייה, כזו שתבין את הרקע החברתי-תרבותי שלך. האפיזודה שתיארת עם הנער לא צריכה להבהיל אותך בהתחשב בעובדה שמדובר בגיל ההתבגרות, שבו ההורמונים משתוללים ויחד איתה הסקרנות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

היי תודה על התשובה המהירה אני לא בטוחה שמה שאכתוב עכשו יהיה קשור אבל אם זה יתן לך פתח חדש תגיד לי. אני לא מנסה להכחיש שיש לי משיכה לבנות אבל יחד עם זה זה מצחיק אותי נורא זה לא שאני רוצה את זה הכל בפנטזיות שלי או משהו כזה ....בכל אופן אני ואמא שלי במריבות מגיל נורא צעיר אני בטוחה שיש לי המון חסכים ממנה למרות שהיא לא מזניחה והיא דואדת והכל אנחנו לא מסתדרות ה הייתה נורא ביקרותית כלפיי עדיין אבל פחות צועקת מרביצה קצת...נתנה לי עצאות תמיד אבל הגבילה אותי אני לא נוגעת בה בכלל לא מנשקת ממש קשה לי ומביך אותי באבא שלי בכלל כאילו הוא זר שאני לא מכירה הוא היה אז(היום זה התמתן מאוד ואין כמעט כלום)משפיל אותי מכנה אותי בשמות גנאי יורק עליי מכה אותי לא התעללות רצח אבל כן...לא נעים ולא נעים לי לכתוב את זה . בקיצור אני חייבת לציין שמשפחה זה לא הדבר שלצערי הכי חשוב לי בחיים אני בנתק גם עם האחים(אני בת יחידה) אני חייבת לציין שבילדותי הייתי נורא מחוברת לאחים שלי שומרת עליהם ואחראית אבל מי יודע אולי זה גיל ההתבגרות למרות שאני בת 20. אז זה בערך.תמיד היית ילדה שעושה ההפך ממה שמותר מרדנית חותפנית אוהבת למתוח גבולות בקיצור יכולה לכתוב פה מגילות ואני עוד בחורה דתייה. אז זה מה שרציתי לומר בנוסף אני מרגישה כאילו לא הייתה לי ילדות כאילו י ש לי נפש של מישהו מבוגר בגוף של ילדה אני לא רוצה לדגול. אני בפחד מהכל מחתונה מהחיים.אז מה אתה חושב?