ביסקסואל נשוי פלוס 2

שלום לדוקטור. אני בן 27 נשוי עם שני ילדים מלאכים מדהימים: ילד בן שנתיים ותינוקת בת חודש. נראה מצויין, עובד בהייטק ומרוויח משכורת יפה מאוד. עד כאן הכול טוב ויפה, חוץ מהעובדה שאני ביסקסואל ומאוד אוהב בנים. בתיכון היו לי קצת התנסויות עם בנים אבל אז פגשתי את אשתי והפסקתי עם זה. את אשתי אני מכיר 9 שנים, עוד מהתיכון. התחתנו בגיל 22 לאחר שהיינו חברים וגרנו יחד במשך כ-4 שנים. כשהתחתנו הייתי בטוח שכל נושא המשיכה לבנים מאחורי, ומעכשיו אני רק איתה. לצערי בשנתיים האחרונות נהייתי מדוכא. ראיתי שעם כל הכסף שאני מרוויח מדי שנה, אני לא נהנה כלל מהחיים, והריגוש היחיד שיוצא לי זה להזמין איזה גאדג'ט טיפשי באיזו חנות רשת ולחכות שיגיע בדואר. זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי, וכך בדיוק אני הרגשתי. הגעתי למסקנה שאני מבזבז את השנים הטובות של החיים, וכל יום שעובר אינו חוזר. החלטתי שאני לא מחכה למשבר גיל ה-40 בו אנשים מגיעים למסקנות אלה, אלא עושה את הצעד עכשיו. לפני חודש נרשמתי לאתר מאוד פופולארי של הכרויות הומואים ברשת, ויצא לי לבצע יחסי מין עם כמה בחורים צעירים וחמודים במיוחד :-) אי אפשר להסביר במילים את ההרגשה הזו, של הריגוש, וההנאה שחוויתי בחודש הזה. בחודש האחד הזה הרגשתי שאני חייתי כמו בחמש שנות נישואי המשעממים. לפני שנרשמתי לאתר לא היו לי כמעט שום חברים, ועכשיו אני נפגש עם אנשים, מריץ צחוקים, יוצאים לשופינג :-) אשתי יודעת שאני אוהב בנים. סיפרתי לה לפני שנים. יודעת שאין בדיסק הקשיח מקום מרוב פורנו הומואים. זה לא הפריע לה לעשות לי שני ילדים מדהימים, כי הבטחתי לה שאני לא מתכוון לעשות כלום עם הנטייה הזו. כשאני עם אשתי אני מרגיש כמו עבד. היא מצפה ממני לקום בבוקר, לקחת את הילד לגן, לנסוע בכלוב הברזל ( מזדה 3 ) בפקק לעבודה, לשבת בקיוביק שלי 10 שעות, לחזור לכלוב הברזל בפקק בערב, לעזור לה לרחוץ ולהרדים את הילדים, וליפול לשיון, רק כדי להתחיל מחר את אותו היום בדיוק. ככה זה נמשך כבר שנתיים מאז שהילד נולד, ואני לא רואה את זה משתפר לפחות עד שהילדים יעזבו את הבית. התינוקת שנולדה בהחלט לא עזרה למצב, ואם בשנתיים האחרונות היינו רבים כל יום, אז עכשיו אנחנו רבים פעמיים ביום. אבל גם לפני התינוקת רבנו כל הזמן. אני רואה אנשים אחרים במצב הזה וחושב לעצמי בצחוק שמוטב כבר שיתפגרו ונשותיהם והילדים יחיו מכספי ביטוח החיים שלהם. ממילא הם כבר מתים מהלכים. לדעתי מוסד הנישואין לא מתאים יותר לתקופה שלנו. הוא היה מעולה כשאנשים חיו בממוצע 40 שנה, אז להתחתן ולחיות עם אותה האישה 15 שנה זה לא כזה ביג דיל. היום כשאנשים חיים 80 שנה, לחיות 50 שנה עם אתה האישה זה פשוט לא טבעי!!!! חשוב לי לציין כי ב-9 השנים האחרונות לא שיקרתי לאשתי אף לו פעם אחת. אמינות זה משהו חשוב לי מאוד. כשאני יוצא עם חייל למשל, אני אומר לה שאני יוצא עם "חבר מהצבא", שזה נכון. לצערי אשתי הבינה מה מתרחש ( לא צריך בלש... רזיתי 12 קילו בחודש אחד, קניתי בגדים חדשים, נראה פתאום שמח ומאושר, יוצא פתאום עם חברים ... רק הייתי צריך לשים על עצמי שלט "בוגד" ) היא הבהירה לי שהיא לא יכולה לתת למצב הזה להמשך כפי שהוא ומתחילה לדבר על גירושין. מבחינתי המצב האידיאלי היה אם אשתי הייתה מוכנה למערכת יחסים פתוחים. היא אמרה אולי בגיל 50. מה יישאר ממני בגיל 50?? היא מפחדת ממחלות המין שקשר כזה יכול להביא, ואני מבין אותה. אני צריך להגיע להחלטה. להפסיק ללכת עם בנים ולהמשיך להירקב לאט ובטוח, או להתגרש, לשכור דירה בת"א ולחיות, אבל באמת לחיות את החיים, במסיבות, חברים, להתחיל קשר חדש לכמה שנים (ללא חתונה כמובן), או סתם לקיים מין עם בנים בנות וכל מי שבא לי. סה"כ ילדים כבר יש לי. עבודה וניסיון רב ערך כבר יש לי. למה לי לא לחיות כמו מלך?? כמו שאני חי היום, אני לא נהנה בכלל מכל הכסף שאני מרוויח. אני אוהב את הילדים שלי, אבל אני חושב שגם לבקר אותם פעמיים שלוש בשבוע יספיק לי. אני אגב כלל לא חושב שהבעיה שלי נעוצה בכך שאני ביסקסואל. יש מלא סטרייטים עם אותה הבעיה בדיוק. דוקטור!!! אנא, עזור לי, ולרבבות האנשים עם הבעיה הזו! המון תודה מראש, וסליחה על ההודעה הארוכה. לא הצלחתי לתמצת את המצב לכמה שורות. דני, ראשון לציון.

שלום דני, קראתי בעיון ובעניין רב את הודעתך ונשמע לי שכבר קיבלת החלטה ואתה רק מחפש לה חותמת מקצועית. אני לא יכול לתת לך את החותמת הזו דרך הפורום בלי לדעת עליך יותר וגם אם היית בא אליי לייעוץ פנים אל פנים, אתה היית זה שצריך לשים את החותמת הלא-מקצועית שלך על ההחלטה שלך. יש הסדרים מהסדרים שונים שביסקסואלים מגיעים אליהם: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 אני לגמרי מבין את שמחת הגילוי העצמי והמימוש העצמי שמלווה את ההרגשה שהנה, מצאת את עצמך. אני לא רוצה להשבית את השמחה הזו, אבל רק רוצה להראות לך את הצד השני ואני מתנצל מראש אם זה רק יגביר את לבטיך. אשתך נשמעת מדהימה. בין השורות יוצא לי להבין (ותקן אותי אם אני טועה) שגם החברות ביניכם ותיקה ומעולה. היא יודעת על משיכתך לבנים וידעה זאת מלכתחילה - וזו כבר נקודת פתיחה נדירה ומצוינת לנסות להגיע לאיזה שהוא פתרון. זכור בבקשה שכל השמחה והקלילות שגילית בעצמך עם מימוש משיכתך לבנים היו מנת חלקך כשהיה לך "חוף מבטחים" (שכרגע אתה חווה אותו ככלא מול אותה קלילות) לחזור אליו. בתנאים אלה חיים לבד בדירה משלך נראים לך גן עדן עלי אדמות, בייחוד אם יצטרפו אליך מדי פעם בחורים נחמדים ואולי אפילו האחד והיחיד. כשאתה בכלא, תחושת החופש שבחוץ מסנוורת. כשתחיה במשך זמן בדירה משלך, ללא חוף מבטחים בדמות אשתך, לחזור אליו, הדברים עלולים להיראות אחרת. ואולי לא, אולי אני טועה בגדול. בהצלחה בכל אשר תחליט, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום שוב דוקטור. קראתי בעיון רב את המאמר שקישרת אליו, ולא ראיתי שם הצעה של ממש לצורת חיים לביסקסואלים. אני מבין בהחלט את מה שאתה אומר בנוגע לקן החם לחזור אליו בסוף היום, אך אם אצטרך לבחור בים קן חם ( בכלא ) ובין חיי הוללות (בת"א), אבחר בחיי הוללות, אבל אולי יש פתרון יצירתי שיאפשר לי לרקוד בשתי החתונות? אני מניח שהפתרון האידיאלי יהיה להמשיך את הנישואין אבל שאצא מדי פעם עם בנים. אשתי כאמור לא הייתה מוכנה להסכים עם זה, ואני לא יודע איזו אישה הייתה מסכימה. האשה טוענת ובצדק שיש מחלות, ואינה מעוניינת להידבק. כמו כן, היא בחלומות שהיא יכולה למצוא מישהו יותר טוב ממני, שאולי ירוויח פחות, וייראה פחות טוב, אבל לפחות לא יהיה הומו >< הצעתי לה לעבור לזוגיות פתוחה, אבל היא אומרת שזה לא מתאים לאופי שלה. הצעתי לה שאנחנו לא חייבים לשכב, שמיילא אני סקס גרוע >< , ושתוכל לשכב עם חתיכים סוף סוף :-) אמרתי לה שבזוגיות פתוחה יהיה לה את היתרונות של אבא טוב וביולוגי לילדים ( הבן שלי מת עלי ), כסף, ואפשרות להפוך לאשת קריירה, שלא תהיה לה אם תתגרש ותחשוב כל היום רק איך לגמור את החודש מבחינה כלכלית. הסברתי לה שאם נתגרש, החיים שלה יהרסו פחות או יותר. שהיא תמצא איזה מבוגר אפס שיהיה מוכן לקבל אותה, וגם הוא מן הסתם יבגוד בה, כי כולם בוגדים היום, רק שאני כנה איתה בקשר לזה, ואחרים מסתירים. אני מסכים שלהתגרש זה הפתרון הקל, אבל אולי במקרה שלנו, של ידידות וכנות כה ארוכה עוד מהתיכון, והידיעה שלה שאני הומו מזה שנים רבות ( אם כי היא הייתה בהכחשה בנוגע לעניין) יש אולי איזה הסדר שאפשר לשכנע את האשה להסכים אליו?