קבלה עצמית?

אני בן 23,הומו ,אמי יודעת עלי כשנה,אני יודע שזה קצת קשה לה,אבל היא אוהבת אותי ורוצה רק טוב עבורי,אבי גם יודע אבל מעולם לא דיברתי איתו על זה כשסיפרתי לאמי ונודע לי שגם אבי יודע עלי-הרגשתי מעין סוג של הקלה כזאת,הרגשתי "מחוץ לארון" (אם כי בלימודים עדיין לא י כולם יודעים עלי-מאחר ואני לומד ועובד בסביבה שמרנית) היום נודע לי שכנראה אחי בן ה 14 גם הומו-וזה נורא כואב לי,זה מאוד מפריע לי ולא ברור לי למה זה מפריע לי?..כי למרעית עין אם קיבלתי את עצמי בתור הומו,אני לא יכול לקבל מישהו שקרוב עלי? או שאולי אני עדיין לא שלם עם עצמי?

שלום אחד ששואל, ראשית, אני שמח לשמוע שיצאת מהארון בפני משפחתך. זו חייבת להיות הקלה משמעותית מאוד. יכול להיות שאין די בכך כדי שאתה תקבל את עצמך והדבר אכן בא לביטוי ביחסך לאחיך, אך זו לא בהכרח המסקנה המתבקשת. אני משוכנע שגם אתה היית מעדיף להיות סטרייט ולחסוך לעצמך את כל הקשיים שהומוסקסואלים נאלצים להתמודד איתם ואני בטוח שכאח דואג ואוהב, היית רוצה לחסוך זאת לפחות מאחיך, גם אם אתה מקבל את עצמך. לכן, הכאב שלך עליו בהחלט מובן ולאו דווקא על רקע של חוסר קבלה עצמית בהכרח. אתה תוכל, כמובן, להקל עליו מאוד ולשמש עבורו משענת ומקור תמיכה ברגעיו הקשים יותר. בניגוד לך, הוא נמצא בעיצומו של גיל ההתבגרות הקשה כשלעצמו והוא זקוק, ללא ספק, לאח בוגר ותומך במלוא מובן המילה, שבמקרה שלך גם יידע היטב להיכנס לנעליו, להבין מה עובר עליו ולספק את התמיכה הדרושה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly