מוטרדת בגלל הפסיכולוג

הפסיכולוג שלי שומר על עמימות- סטריליות וחשאיות בכל הקשור אליו באופן קיצוני. הדבר מפריע לי ברמות בלתי סבירות, ולעתים קרובות אני חשה נעלבת עד עמקי נפשי, ומדובר על מידע סתמי ובנאלי, כמו גיל, מעמד אישי,אוהב קפה ושונא קפוצ'נו וסתם הערות מידעיות אנושיות (ראיתי אתמול סרט ש...קראתי ספר שבו... ).שום מידע לא קיים - לא ברצון/ בחיבוב/ במעשה משגרת חיים/ מאי מעשה/ אמירה/ שאני חשה לא נוח עם המסך שלפניי. הסבריו כי רצונו להנכיח רק אותי בחדר אינם משכנעים.רבות דיברנו בעניין,ותגובותיו מאופקות, כמעט בלתי נשמעות בבירור, כאילו הוא אומר "שום דבר אינו מעניינך, אבל שום דבר". החד סתריות בדיבור כל כך חדה שהיא מעוררת בי רצון לנטוש. האם צורת חשיבתי אינה תיקנית? מוזרה?

שלום יוכי, שניכם צודקים. גם הצורך שלך לדעת יותר על הפסיכולוג הוא אנושי וטבעי וגם השמירה שלו על המסגרת הטיפולית פועלת לטובת הטיפול. ייתכן שהשמירה שלו על גבולות הטיפול נוקשה מדיי, ייתכן שבאופן כללי הוא אינו האדם הכי ספונטאני וזורם בעולם - השאלה היא אם את נעזרת בו כאשר הוא מתייחס לקשייך (פרט לקושי הספציפי שלך עם השמירה הקיצונית על עולמו האישי). נראה לי שהתשובה לשאלה זו היא זו שצריכה להכתיב את שיקולי ההישארות בטיפול או עזיבתו. את היתר טוב שאת מעבדת איתו. יכול להיות שגם הוא ייצא נשכר מכך, אך זה פחות חשוב, לטעמי לפחות. השאלה המרכזית היא האם נוצרה ביניכם ברית טיפולית ואת רואה בו בן-ברית נאמן בהתמודדות עם קשייך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

תודה ד"ר רובינשטיין על תשובתך, אוסיף ואציין, יש בינינו ברית טיפולית מאוד עמוקה, ואולי דווקא בגלל זה. הוא מזהה את כל נקודות התורפה שלי ועונה על קשיי. אבל כאשר לשאלתי, לדוגמא, למה הוא נראה שמח, ואין במחשבתו לספר לי, למשל, כי נולד לו אתמול תינוק,ואני אהיה עשויה לומר מזל טוב ולחזור למושא שיחתנו, אירוע כזה יכול לטלטל אותי מאוד ואני יוצאת מהמפגש בתחושת ניכור. איזו פריצת גבול מזעזעת הייתה מתחוללת פה? - אני כועסת. ואז,כפועל יוצא, נולדת בראשי מחשבה ילדותית למדר אותו מאירוע ששימח אותי, או ממידע משמעותי אחר לי ולו, מידע כללי שהוא מגיע אליו באיחור רב מאוד וללא ידיעת הפרטים הנחוצים, ואז תורו לשאול, איך זה שאיני מספרת, ואפשר לראות על פניו את התהיה.אך עדיין המסגרת נוקשה. ושוב תודה.