זה אולי יישמע מוזר..

אבל יש לי דפוס התנהגות.. מעצבן בוא נגיד ככה. אני נמשך כאילו... לגברים שדוחים אותי. עצם זה שהם דוחים אותי, למרות שזה כואב לי מאוד, רק גורם לי לרצות אותם יותר. ואני מאוד רגיש לדחיה, וזה מדכא אותי שדוחים אותי. ובמקום לקבל את הדחייה ולהמשיך הלאה, אני מנסה (למשל בצ'טים או באטרף או במסנג'ר) שוב לגרום לצד השני להיפגש איתי, למרות שהוא הביע שלא מעוניין. היו לי מפגשים מיניים, סטוצים, עם המון גברים. אל הגברים שכן נמשכתי, למרות שהתנהגו לא הכי יפה, ולמרות שהיה ברור שלא יהיה המשך מעבר למפגש אחד כי אני כנראה לא הטיפוס שלהם, אל הגברים האלה - פניתי שוב, כאילו ידעתי שהם ידחו אותי, אבל עדיין פניתי שוב. אני כאילו הולך על גברים שדחו אותי, רק כדי שידחו אותי שוב. כדי לקבל את הפידבק שאני מאמין בו - שאני לא נראה טוב, שאני לא שווה, שאני אפס. ועצם זה שהם דוחים אותי שוב זה רק מאשר את זה. אממ. זה נשמע נורמלי?

שלום אסי, התופעה שאתה מתאר נפוצה מאוד בקרב סטרייטים וגייז כאחד, כלומר, הנטייה לדבוק דווקא במי שדוחה אותך. כמובן שברמה המודעת אתה עושה זאת בגלל שאותם גברים מושכים אותך, אך ברמה הלא מודעת יש דפוס קשור לדימוי עצמי נמוך, שניזון מהדחיות החוזרות ונשנות (בד"כ הדבר מלווה גם דחייה שלך את אלה שנמשכים אליו). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

היי אסי, קשה לי להשיב מה נחשב נורמלי ובלתי נורמלי וזאת נראית לי השאלה הפחות חשובה. השאלה שיותר מעניינת - אותי - היא מה אתה חושב או מרגיש על מה שאתה עושה (מבלי לשפוט את מה שאתה עושה). כשקראתי את מה שכתבת חשבתי דווקא על הסבר אחר, או נוסף, למשיכה לדוחים והוא אולי הפחד מיצירת קשר אחר, חדש. כי מה שתארת הוא ניסיון שלך להמשיך ולהתקשר ולהיפגש עם אותם גברים שדחו אותך (או שלא התנהגו טוב איתך - עניין לא מובן כשלעצמו). ואולי הפחד הוא דווקא מאותן חוויות ראשוניות של התחלה עם מישהו לא מוכר שבסופו של דבר לא ידחה, אלא ירצה להמשיך ולהיפגש. ואולי מזה אתה נמלט, איכשהו. מה דעתך?