ליובל המבולבל

רוב שלומות וברכה! האם אני הומו? האם אני סטרייט? ואלי אני בכלל בייסקסואל??! מה האינטרסים שלי? ייתכן מאוד ואני מטיף דתי.. (שים לב, אי אפשר לדעת כמה משוגעים מסתובבים היום ברשת) השאלה שאותי יותר מעניינת היא: למה לעזאזל זה משנה לך במשהו ?( ??!!!) אנא אח שלי, תשתדל להתייחס (אם אתה בכלל מעוניין בכך) בצורה עיניינית יותר. אשמח אם תתייחס לגוף ההודעה, לתוכן שלה. תתמודד עם הטענה. כמובן שאינך חייב לקבל אותה. השאלה האם זוהי תיאוריה דתית או לא הינה פחות משמעותית, במידה שהיא באמת עובדת. אחרי הדיאגנוזה שקיבלתי ממך: "אתה בסה"כ בן אדם די הזוי,ללא ספק בעל בעיות זהות מינית,שמתעטף בשפה עאלק מדעית או גבוהה כדי להסתיר את חוסר האינטיליגנציה שלך." (דיאגנוזה זה איבחון ומצטער על השפה הגבוהה) גם אני אנסה לאבחן אותך ע"י השורות המעטות שכתבת: אתה אמנם הומו, אך אתה לא מרוצה מזה במיוחד ואתה מתקשה להשלים עם זה. אינך יכול לקבל את הגישה המקובלת שקוראת להכרה עצמית והשלמה עם הזהות המינית - כי עדין משהו מציק לך. מה שבטוח, יכולת להתעלם מההודעה שלי, אבל לא. כי זה מעניין אותך וזה מדבר אליך ואתה כנראה רוצה לשמוע עוד. אבל אתה כנראה מתקשה להודות בכך שאתה לא מרוצה מהמצב הנתון שלך אז הדרך שלך לתקשר איתי היא דרך התקיפה. בגלל שאני משתדל לא לדבר גבוה, אני רק אומר לך שבפסכילוגיה המודרנית מכירים גם בתופעה הזאת. ולשאלתך: לא! אין "דרך לבטל את כל התהליכים שהתבשלו בנפשו של אדם במשך שנים ולהפוך אותו לסטרייט" אי אפשר למחוק דברים מהנפש. אך אפשר, ולדעתי גם רצוי לטפל בהם. יש לטפל בשורש שלהם וכאשר מטפלים בשורש(=מקור הבעיה), גם הסימפטומים(=התוצאה של הבעיה ובמקרה שלנו המשיכה לגברים) נעלמים. כמובן שאינך עושה טובה לא לי ולא לבחור השני שכתב פה. אינך חייב לדבר איתי או איתו. אני מאמין שאם תחליט שכן - זה יהיה רק לטובתך. אני גם מייחל ליום שבו בתקשורת יופיע מישהו שאכן השתנה, אבל כנראה היום הזה רחוק. כי כפי שכבר כתבתי בהודעתי המקורית, זה מאוד לא אופנתי. זה נחשב למסיונרי ולהטפה דתית ויש גם הרבה אנשים שחושבים שזה נוגד כמה ערכים ליברליים. אז אני ממליץ לך לא לחכות ליום הזה. מה שכן, אני יכול להפנות איתך להיפגש בארבע עיניים עם מישהו שכן עבר את התהליך הזה (שזה לדעתי הרבה יותר אמין מהתקשורת). מאחל לך באמת הרבה אושר בחיים ושלווה. רק שתחליט כבר אם אתה משלים עם ההומוסקסאליות שלך או שלא. בהצלחה!

תן גם לי הזדמנות לאתגר אותך. יש לי שאלה. כמה טיפולים ואיזה סוג של טיפולים אתה חושב שעליך לעבור כדי להימשך -רק- לנשים מגיל 70+, שמנות, בעלות מחלת עור מסוג כלשהו אחרי כריתת שד? וכמובן להפסיק להימשך בכלל לנשים צעירות, שופעות וחטובות. מממ... שאלה מעניינת, לא? ועדיין השינוי במושא המשיכה יהיה קטן יותר מאשר השינוי שאתה מצפה מהומוסקסואלים לעשות. רואים שאתה לא מבין מדוע יש כזאת עוינות כלפי ארגונים שונים שטוענים שהם יכולים לשנות נטייתו של אדם. תן לי להסביר לך מאיפה נובעת העוינות הזאת. לארגונים כאלה לרוב מגיעים אנשים שבורים נפשית בגלל החברה סביבם שלא מקבלת את ההומוסקסואליות בעין יפה. אני מאמין שאפילו אתה לא מעז להגיד שאחוזי ההצלחה הם 100% ואם אני לא טועה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר נמוך מזה(וגם ישנם כאלה שמעמידים פנים כאילו השתנו). ומה עם אלה שמודים שלא השתנו? מה אומרים להם? אומרים להם שהם לא האמינו, לא התאמצו מספיק או לא פעלו כמו שצריך. בקלילות כזאת להפנות את האצבע המאשימה כלפי ההומוסקסואל ולהגיד לו שזה באשמתו. המוני בעלי מקצוע טוענים שטיפולים כאלה יכולים לגרום לנזק נפשי קשה ביותר ולעתים בלתי הפיך. הכעס הוא שאותם ארגונים לוקחים אנשים שבורים והארגון הזה מסכן את המצב הנפשי שלהם ומשתמש בכאב שלהם(בין אם הוא רוצה או לא) כדי לקדם אינטרסים משלו. ועל ההצלחה המוטלת בספק(ואל תיתמם ותאמר שאין פה שום מקום לספק) של הטיפולים האלה אפשר לכתוב עוד הרבה מאוד. אנא השתדל בתגובתך להגיב גם על השאלה הראשונה בתחילת ההודעה.

תודה על האתגר וע"פ בקשתך אני מגיב על שאלתך הראשונה. אינני יודע כמה טיפולים יידרשו על מנת לעבור תהליך שכזה שיגרום למשיכה לנשים זקנות ושמנות. אינני איש מקצוע, אך אני מאמין שגם אנשי מקצוע יתקשו בשאלה כזאת ובנוסף יתקשו עוד יותר להיענות לדרישה כזאת מצד מטופל. הסיבה לכך הינה שמשיכה שכזאת מסומנת כסטייה, כלומר תזוזה מהנורמות המקובלות; זוהי סוג של עיוות שייתכן שיש לו אפילו שם מקצועי שאינני מכיר. משיכה בעלת אופי ארוטי לחפצים לדוג' מכונה פטישיזם. משיכה לילדים קטנים ידועה כפדופיליה. המכנה המשותף בין הסטיות האלו שהזכרתי כמו גם זו שאתה העלת, הוא שהן כולן יכולות לנבוע מגורמים פסיכולגיים-נפשיים שקשורים בד"כ בתקופת הילדות-התבגרות של המטופל. הפסיכואנליזה עוסקת בתיקון הנפש ולא בעיוותה או בהשחתתה. אך המטופל שלנו רוצה להיות פדופיל. האם אתה מבין מדוע הרבה יותר קל להפוך פדופיל לאדם נורמלי מאשר להפך? כמובן, ידוע שתמיד יותר קל להרוס מאשר לתקן. אך כאן, אנחנו נצטרך להחזיר את המטופל לסביבת ההתבגרות שלו, לתת לו את כל התנאים המתאימים לכך וליצור בעבורו את הגורמים שיעזרו לו להתפתח ולהתבגר בצורה לא תקנית ולא בריאה בעליל כדי לצמוח ולפתח משיכה מינית לא תקנית. אם סטייה מסויימת היא תוצר של התעללות מינית שנחוותה בגיל קטן, גם אם נצליח לייצר בעבור מטופל שמעוניין בכך התעללות מינית, הדבר לא ישפיע עליו כמו שזה ישפיע על ילד קטן שבעבורו לאירוע יהיה אופי הרבה יותר טראומתי. (עליי לציין שאינני מכיר באמת את תופעות הפטשיזם והפדופיליה לעומק ואת הגורמים שלהם. הם הובאו כאן רק בתור דוגמא ותו לא) ולעיניינו: למרות שהבאת השוואה מאוד מעניינת וחריפה שכביכול מערערת על אפשרות של שינוי אוריינטציה מינית, ניתן לראות שהשוואה היא א-סימטרית ולא רלוונטיית. וכן, לדעתי יהיה הרבה יותר קל לשנות משיכה לגברים מאשר לשנות משיכה נורמלית לנשים סקסיות וצעירות. מדוע? מכיוון שהמשיכה לאותו המין יכולה לנבוע מהתפתחות נפשית לא בריאה שיש צורך לתקנה, אך לעומת זאת המשיכה למין הנגדי הוא הדבר הטבעי ביותר (כפי שתוכל לקרוא על כך באריכות בתגובה שכתבתי לעומר) הנובע מהתפתחות נפשית תקינה ובריאה. עכשיו, רציתי להתייחס לקביעה שלך על כך ש"לארגונים כאלה לרוב מגיעים אנשים שבורים נפשית בגלל החברה סביבם שלא מקבלת את ההומוסקסואליות בעין יפה." אינני חושב שזוהי קביעה נכונה. חוסר קבלת הסביבה את ההומו מהווה אחוז קטן מאוד מסך כל השבר הנפשי שאיתו מגיעים מטופלים ל"ארגונים כאלה" (דרך אגב, אני לא ציינתי שום שם של ארגון וגם לא את הארגון ה"הוא"). אכן, באמת יש הרבה מטען נפשי בקרב ההומוסקסואלים. מחקרים אפידמיולוגיים מלמדים על שיעורים עצומים של חרדה, דיכאון ומקרי התאבדות בקרב הומוסקסואלים בכל העולם. מחקר אחד העלה שאצל תאומים זהים, שחייהם דומים מכל הבחינות, סיכויי ההתאבדות של התאום ההומוסקסואל גדולים פי 6.5 מאלה של תאומו ההטרוסקסואל. הקהילה ההומו-לסבית ממהרת תמיד להדגיש שהגורמים לכך הינם תוצאה של רדיפה ודחייה של ההומוסקסואל. אך גם במדינות כמו הולנד וברזיל וגם בערים דוגמת סאן פרנסיסקו, שמפורסמות ביחסן הסובלני והשוויוני כלפי הומוסקסואלים, המצוקה הזאת עדיין קיימת. לכן, ניתן להסיק שאת המצוקה הנפשית לא ניתן לתלות רק בגורמים חיצוניים דוגמת ההומופוביה. כנראה שמדובר בגורמים שקשורים בקשר עמוק עם ההומוסקסאליות עצמה. אתה צודק: באמת אינני מעז להגיד שאחוזי ההצלחה הם 100%. אמנם, תדע שיש אנשי מקצוע שסבורים כך בודאות. אחרים טוענים (וגם אני איתם) שמדובר בסביבות ה -80%, במידה והטיפול נעשה בצורה מקצועית ויסודית בנוסף לשיתוף פעולה מלא של המטופל. מה אומרים למי שלא הצליח בטיפול? - אתה שואל. ובכן, לא, לא זורקים אצבע מאשימה כלפיו. לא אומרים לו שהוא לא האמין מספיק (למרות שאתה חייב להודות שללא ספק גם זוהי יכולה להיות סיבה טובה). אומרים לו (ואני מצטער מראש עם ההשוואה פוגעת במישהו) שכמו שעדין יש כיום מחלות חשוכות מרפא, למרות שהרפואה כיום מאוד מתקדמת; כך גם לגבי טיפולי הרה-אוריינטציה אין עדין את כל הכלים כדי להביא לשינוי המיוחל (אולי בעתיד יתגלו כלים נוספים שלאו דוקאקשורים לפסיכואנליזה). בסופו של דבר, אסור לשכוח, שהעיסוק הזה, הוא חדש באופן יחסי (הוא היה קיים גם בעבר אך בצורה מאוד מינורית) ומאוד לא פופולרי ולא מקובל על כולם, על כן גם התקדמות הלמידה הינה איטית וזה כמובן משפיע על אחוזי ההצלחה. כמובן שאפשר עוד לכתוב הרבה על ההצלחה המוטלת בספק ועוד ועוד ועוד. השאלה היא לאן אתה רוצה להגיע? אשמח לקבל תגובות חיים יפים יואב