תמיכה לנשוי שאשתו יצאה מהארון

שלום, אני נשוי 10 שנים ולנו שני ילדים קטנים. לפני כשנה סיפרה לי אישתי על קשר לסבי שהיתה לה עם חברה ללימודים (בפנימיה דתית) במשך למעלה משנה. אישתי הביעה רצון לממש קשר פיזי עם אישה כחלק מתהליך של חיפוש דרך שהיא עוברת עם עצמה. איפשרתי לאשתי לנסות לממש אתקשר עם אישה כאשר לאורך הדרך היא משתפת אתי (פחות או יותר) בתהליך שהיא עוברת. לתומי, קיוויתי שזה יחזק ויעמיק את הקשר ביננו, אך בפועל,אשתי הלכה והתרחקה ממני והקשר האינטימי (כולל מין) הלך ודעך עד להתרסקות רגשית שלי מלפני כחודשים וחצי בעקבות קשר עם אשה לסבית (נשואה עם אישה אחרת + ילדים). קשר שהיה מאוד מורכב ומסובך. מיד אחר המשבר שלי (בעקבות דרישה שלי) התחלנו בטיפול זוגי שנמשך עד היום כדי לנסות ולשקם את הזוגיות ולא לפרק את המשפחה. אשתי קיבלה חלטה בשלב די מוקדם של הטיפול שהיא לא מעונינת לפרק את המשפחה ומעונינת בהמשך חיי הזוגיות עמי. המטפל הבהיר לי בשלב די מוקדם של התהליך, שלאשתי אוריינטציה לסבית חזקה מאוד (למרות שעד לפני פחות משנה קיימנו יחסי מין שבהחלט היו מספקים גם עבורה). בשלב מוקדם של התהליך אשתי טענה שהיא דו-מינית כאשר בחודשיים האחרונים היא מאוד מדגישה את נטיתה הלסבית. חלק מהבעיה שחל אצלה רגרסיה ל"גיל הנעורים" ושהיא די מרוכזת בסיפוק צרכיה, למרות הבנתה הרציונלית שהיא לא רוצה לפרק את המשפחה. יש לציין שחל אצלה תהליך של "התחממות" כלפי בשבועיים האחרונים, אך עדין חסך גדול מאוד (אצלי) של אינטימיות וחום (שלא לדבר על חוסר מוחלט ביחסי מין). לטענת המטפל, צריך מבחינתי סבלנות ואורך רוח עד שלאשתי יחזור היכולת לקיים קשר אינטימי עמי. במהלך הטיפול עולה כל הזן הסוגיה של איך אוכל לקיים המשך זוגיות עם אשתי כאשר ברור שהיא תצטרך קשר פיזי (?) עם אישה. אני חושש מאוד (לאור מה שקרה בשנה האחרונה) שזה יתפתח קשר רגשי עמוק שלבסוף ימוטט את הזוגיות שלנו. אני לא בטוח שיש לה בשלב זה את היכולת לקחת אחריות ולהימנע מנפילה נוספת למערבולת רגשית עם אישה אחרת (על חשבוננו). נכון להיום, דרשתי מאשתי (וזה קורה בפועל) להימנע מהתנסויות נוספות. עד שנברר את מהות המשך הקשר שלנו ובהנחה שהאנחנו ממשיכים בזוגיות, שהיא תהיה בראיה, מספקת ושאהיה חזק (רגשית) מספיק כדי לתמוך (אולי) בעתיד בקשר שלה מהצד עם אישה. מבחינתי, קשר שלי עם אישה אחרת (סטוץ) לא בא בחשבון, כי ברור לי שזה יוביל לקשר רגשי עבורי שתוצאתו - פירוק הנישואין. אני מאוד אוהב את אשתי ואשתי גם מאוד אוהבת אותי (לטענתה...) ניסיתי לחפש חיזוקים למצב שלי. בפורום מצאתי רק הפניה למאמר על נשים נשואות התומכות בגבר דומיני. האם תוכל להפנות אותי לתימוכין למיקרה שלי. שמעתי על הרבה מקרים של נשים נשואות שגם יש להן קשר עם אישה בצד. איך חיים עם הסיטואציה הזאת בשלום (נפשי)? איזה תנאים נדרשים כיד להמשיך בזוגיות וחיי נישואין לאורך שנים ארוכות? החוסר ודאות לגבי ההמשך מאוד מציק למרות שאשתי אומרת לי באופן מאוד ברור שהיא רוצה להישאר איתי. מאוד. אודה להתייחסותך ואם תוכל להפנות אותי ם למאמרים המדברים על הצד שלי (שיכולים גם לחזק אותי בתהליך הצפוי לי בהמשך). תודה