החבר הראשון לא יוצא לי מהראש

ד"ר רובינשטיין שלום, אני אנסה לרשום כמה שיותר בקצרה. נסיוני המיני עם גברים התחיל בגיל 14-15 והלאה אך הנסיון המיני המלא הראשון והאהבה הראשונה קרו לפני כשנתיים בהיותי בן 22. הכרתי בחור אז בן 28 ופשוט התאהבתי בו והוא גם בי (כך לפחות חשבתי...). היינו יחד 3 חודשים - זאת הייתה התקופה הכי טובה בחיים שלי ואני לא אשכח אותה! ואז הוא החליט לסיים את הקשר, ומאז אנחנו לא בקשר בכלל! (הוא לא רוצה) ואני לקחתי את זה מאוד קשה כי זו הייתה האהבה הראשונה שלי. מלפני שנתיים ועד היום היה לי רק חבר אחד במשך כמה חודשים אבל זה היה סתם חבר בשביל ש"יהיה לי חבר". כמו כן הכרתי בחור במשך חודש אך לא הצלחתי להתאהב בו (וזה נורא הפריע לי!). היו תקופות שממש חשבתי כל הזמן על החבר הראשון ואפילו עד ימים אלו אני לעיתים חושב עליו וזה מאוד כואב לי. תמיד אמרתי לעצמי שהזמן יעשה את שלו וזה אולי נכון כי היום כשאני חושב עליו מבחינה ויזואלית ועל הדירה שהוא היה גר אני מרגיש שכאילו ה"חלקים מהפאזל" נעלמים לי בראש ולאט לאט עם הזמן הפאזל הזה מתרוקן. אני מוצא את עצמי במצב שהחבר הראשון משמש כסטנדרט, כגבר שאליו אני משווה בחורים חדשים שאני מכיר. אני מרגיש שאני מחפש מישהו כמוהו שיהיה דומה לו במראה ובכל התכונות הטובות שיש לו אבל אני כל הזמן מתאכזב ופוסל כל מיני בחורים מכל מיני סיבות. אני מוצא את עצמי מאוד ביקורתי כלפני אנשים למרות שאני יודע שיש לי חסרונות ואני לא מושלם. אני תמיד חושב בראש ללכת לטיפול פסיכולוגי אבל תמיד אני שואל את עצמי איך עושים את הצעד הראשון לטיפול שכזה? האם לגשת לקופת החולים? האם לפנות לפסיכולוג סתם מדפי זהב? איך אני בוחר מישהו שידע לשמוע אותי ולייעץ לי בגובה העיניים? למרות שיש לי 2 חברים (בחור ובחורה) ששניהם החברים הכי טובים שלי עדיין יש לי דברים בלב שאני לא 100% מספר להם ולכן הם כנראה לא תחליף טוב לפסיכולוג. ד"ר אני אשמח לשמוע את דעתך בנוגע לדברים שרשמתי. תודה מראש. אש.

שלום אש, תופעת האקס המיתולוגי מוכרת מאוד כמחסום ליצירת קשר זוגי חדש. במקרה שלך, יש לדבר משמעות מיוחדת, כי למרות שהתחלת לקיים יחסי-מין בגיל מוקדם, חברך לשעבר הוא הראשון שעימו שילבת מין ורגש. כלומר, אם עד אז הסקס היה בבחינת שעשוע מנוכר יחסית, לראשונה ידעת מהי אהבה ובגיל צעיר. נראה לי מאוד טבעי שתשווה אליו כל מועמד חדש לקשר, כי זה כל מה שאתה יודע על קשר, זה הדגם שלך לגבי איך שקשר "צריך" להיראות. אני בהחלט ממליץ מאוד על טיפול פסיכולוגי, שבו תעבד את חוויית הפרידה מהחבר עד תום (לשכוח ממנו לחלוטין אני מקווה בשבילך שלא תצליח אף פעם, גם אם זה יהיה כרוך בכאב מסוים, כי זו חוויה קמאית מיוחדת במינה עבורך) ותפנים את העובדה שלא כל קשר צריך להיראות אותו דבר ולא כל בן-זוג צריך להיראות אותו דבר. התחזית של טיפול כזה היא טובה מאוד, כי אם בגיל צעיר הצלחת ליצור קשר, סביר להניח שיש לך פוטנציאל להיקשר גם למטפל. אין לי שום דבר נגד מציאת מטפל ברשימת המטפלים העובדים עם קופות החולים או דרך דפי-זהב, אך חשוב שהמטפל שלך יהיה גיי-פרנדלי, כלומר, שלא תהיינה לו עמדות הומופוביות והוא יקבל אותך כמו שאתה. למציאת מטפל כזה באזור מגוריך אתה יכול לפנות אליי במייל האישי שלי המופיע באתר הבית, שכתובתו מופיעה להלן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.zarut.com/shrink-friendly