בלבול

היי, קראתי כאן הודעות של אנשים, מעניין הנושא, וגם אני כאן עכשיו בשביל לשאול... אני בת 31, בחורה מאוד רגישה, אף פעם לא היתה לי מערכת יחסים רצינית וממושכת עם גבר, בצבא, שניסו להתחיל איתי בנים, ממש רעדתי מהענין, והתרגשתי או שיותר פחדתי, נראה לי. אחרי הצבא, יצא לי להכיר דרך אנשים גברים, ולראשונה שכבתי בגיל 24 אני חושבת, ומאז שכבתי עם הרבה גברים, בערך 16, אני בחורה מאוד רגישה ומופנמת, ואקט עם גבר נראה לי אגרסיבי, לפני הצבא, וגם בילדות, "שיחקתי" קצת עם חברות, ועם בנים לא ממש עניין אותי, וגם מאוד פחדתי מזה, מאוד נהניתי מזה, וזה לא נראה לי אגרסיבי בכלל, אלא עדין, בקטע הזה אני יכולה לראות את עצמי עם בנות ובכיף. גם בקטע הרגשי אני מחפשת יותר את הקשר עם בנות, אבל אני מבולבלת, ואני אומרת לעצמי, תזרמי, כאילו אם אני רואה בחורה שאני נמשכת אליה, ומדמיינת אותנו יחד, אני שואלת את עצמי אם יכולתי להיות הבת זוג שלה, ולא נראה לי שכן, וכאן נכנסים הבנים, נראה שאני כן מעוניינת בקשר ריגשי והתאהבות עם בנים, רק הקטע שזה קשה לי, מכיוון שאני כל כך רגישה, כי אני גם חיה ב"בועה" שיצרתי לעצמי, בבית עם ההורים ולכן גם כל יציאה מהבית קשה לי. אולי גם את זה צריך לקחת בחשבון. יוצא לי לצאת לבליינדייטים רבים ואני מוצאת את עצמי הרבה פעמים "פותחת את הרגליים" לכל אחד שאני נמשכת אליו, אני מעדיפה את זה מאשר לשבת במסעדה או משהו, שלא תתגלה הפוביה החברתית שלי. אם כן, מה התרשמותך מהמצב, אני כבר לא ילדה וצריכה לדאוג לעתיד, להתמסד להקים משפחה, וזה דווקא כן מסתדר לי עם גברים. האם יש אנשים שפשוט לא אוהבים אנשים? או שהם פשוט לא יכולים לפתח משהו, כי הם כאלה רגישים. ומה זה הפחד הזה מבנים? האם אני טיפוס עדין עד כדי כך? כבר מגיל קטן אני זוכרת שתמיד הייתי נפגעת מאחי, מכל דבר קטן, אך יחד עם זה מאוד אהבתי אותו ודאגתי לו, יש לי חברות שאומרות שתמיד חייכו שהיו ליד אביהן, אני תמיד התבכיינתי לידו...כאילו משהו לא הסתדר לי כאילו הרגשתי ש"אני לא יכולה"...ומסכנה כזו. אשמח לדעתך. האם אני לסבית, או דו?....

שלום מיכל, אני מרגיש שיהיה זה מאוד לא אחראי מבחינה מקצועית להתייחס לכל מכלול הקשיים שאת מתארת ושנמשך שנים כה רבות מעל גבי פורום באינטרנט. את מעלה שלל קשיים, חלקם טבועים עמוק באישיותך, חלקם קשור לזהות המינית, וכל זה ראוי להתייחסות בייעוץ פנים אל פנים עם איש מקצוע. יחסך לקשר מיני עם גבר נשמע מאוד בעייתי. כך גם מגורייך אצל ההורים בגילך. יש אנשים יותר מופנמים ופחות מופנמים. הניתוב של החרדה החברתית שלך ליחסי מין עם גברים נשמע מאוד בעייתי. לדעתי, דרוש כאן בירור יסודי במסגרת טיפול פסיכולוגי ארוך טווח בגישה פסיכודינאמית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly