מים גנובים ימתקו - תובנה מיום העצמאות

גולשי הפורום היקרים, או שבעצם גולשות... אני רוצה לשתף אתכן בתובנה מיום העצמאות שהוכיחה את עצמה כנכונה (תמיד שמעתי אותה מאחרים אבל לא הרגשתי ממש), אז ככה: נפגשנו כל המשפחה ל"על האש", כמובן... ואת הסיר הענק של הבשרים שהתמלא באופן קבוע בזמן הארוחה הניחו דווקא... לידי. המחשבה הראשונה שקפצה לי לראש הייתה "למה לעזאזל התיישבתי דווקא כאן?" אבל לא היה לאן לעבור, אז נשארתי בכיסא שלי וכבר דמיינתי איך אני אוכל בשרים בכמות מסחרית ואחר כך אלקה את עצמי על זה. יודעות מה קרה בסופו של דבר? אחרי שיפוד וקבב יצא לי החשק מלהסתכל על בשר, כשהוא עמד לי מול הפרצוף כל הזמן. מרשמלו על האש, לעומת זאת, אכלתי יותר ממה שבאמת רציתי, ותנחשו למה - אצלנו בבית קונים מרשמלו רק ביום העצמאות. נשארו לנו עוד 2 חבילות שלמות בארון, ופתאום קלטתי -זה לא כזה טעים לי... אופס. ועוד נס - חברה שכנעה אותי לקנות גלידה שנראתה לי ממש "מעפנה" אבל בסוף נגררתי אחרי ההתלהבות שלה. אז יצא שזרקתי חצי, מי ידע שגלידה יכולה להיות מגעילה? בנות, לכו תערערו על "חוקי הטבע" שיצרנו לעצמנו. זה כיף ;)

בוקר טוב שיר תודה רבה על השיתוף. אכן, "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם" כשאנו בוחרים לוותר על כל האמונות הבלתי מעורערות שלנו בנוגע לאוכל ולעצמנו בהקשר לאוכל, כשאנו מוותרים על ההגבלה תחת הידיעה שלא הוכיחה את עצמה (אז די)- בו בעת, אנו פותחים דלת של הזדמנות להכיר באמת: מה טעים? מה נעים? מה לא?....ולרוב מופתעים מהאדם החדש והשונה שצץ בחיינו. ובעצם היה שם כל הזמן. שוב תודה ובברכת הנאה מהמשך דרכך החדשה שלך לאה פינטו