שאלה נוספת...

האם על פי הגישה אדם שהוא "רזה" מבחינה מחשבתית והתנהגותית, כלומר אוכל כדי לענות על צרכי הגוף, בכמויות הנכונות לנקודת השובע שלו ולא אוכל בגלל רגשות בדרך כלל, יוכל לאכול, לדוגמה, ארוחת בוקר של קורנפלקס "כריות" באופן יום יומי או משהו דומה שכולם מכנים "משמין" (ולכן נמנעים מלאכול דברים כאלה) וליהנות מחוויית האכילה, במקום לאכול קורנפלקס אחר שהוא פחות או יותר נטול טעם אבל מכיל פחות קלוריות, ועדין להישאר רזה? פשוט כי שמתי לב שההבדלים הקלוריים הם קטנים (במנה ממוצעת של 30 גרם, לא של קופסה שלמה... אז למה אנשים מדקדקים כל כך ורצים להשוות ערכים קלוריים? האם ההבדלים האלו של 10-20 קלוריות למנה משנות משהו בסופו של דבר מבחינת הגוף? אבל מצד שני גם ערכים כמו שומן הם קצת שונים, אבל שוב, קצת...) אני יודעת שהגישה לא מתעסקת ב"קטנות" האלו אבל בסופו של דבר חשוב לי לדעת כדי להפסיק להתעסק בזה בהמשך.

שלום שיר לחלוטין כן. עלייך להבין כי סיגנלי הרעב-שובע תלויים בתכולה הקלורית/אנרגטית של המזון וביחס לצרכיו. ניח שהגוף מסגנל לך רעב, הוא בעצם מסמן לך צורך באנרגיה ורכיבי תזונה. ברגע שאת אוכלת, הגוף יודע לזהות את התכולה האנרגטית - לצורך ההמחשה *בלבד* - צרכת 200 קק"ל והוא זקוק ל- 300, תחושי רעב מוקדם יותר. צרכת 300 והוא זקוק רק ל- 200, תחושי רעב מאוחר יותר. אין זה מתפקידנו לנהל את ענין הקלוריות אלא של הגוף בלבד! אנשים מדקדקים ומתעסקים כי כך חונכו ולצערי גם למדתי שהתעסקות זו מרחיקה אותם מהתמודדויות מהותיות יותר בחייהם. אין מזון משמין!!!! יש ראש משמין, יש התנהלות משמינה! סמכי על גופך ולמדי לעבוד איתו בשיתוף פעולה הרמוני - תרוויחי לא רק נוחות פיזית וסיפוק אלא גם זמן פנאי. אם עדיין משהו בך מתנגד, המשיכי את השרשור ואשמח לדקדק יותר בברכת יום מקסים שלך לאה פינטו