ציטוט ושאלה

מצטטת חלק מתגובה של מישהי ושאולת: מה שלא תבינו עד שתנסו את זה בלב שלם, זה שאתם חייבים להשתחרר מכל הנזק שהתפיסות הישנות שלכם עשו למוח שלכם. מכל האשמה, האסור/מותר וכל הדברים האלה. כשתשחררו מזה לגמרי, תגלו שאוכל מקבל לאט לאט תפקיד הרבה יותר משני בחיים שלכם והוא כבר לא "פיתוי" וכל השטויות האלה כי זה כבר לא פרס אלא סתם עוד משהו ברשימה. אז נכון, כדי להשתחרר מהנזק הפסיכולוגי שגרמתם לעצמכם המון שנים תצטרכו לעבור תהליך שנראה ממש לא הגיוני. תצטרכו לשחרר לגמרי. מה זה אומר? להיות מסוגלים להענות לכל חשק וקרייבינג. גם אם מתחשק לכם קילו גלידה, גם אם מתחשק לכם לאכול שבוע רק צ'יפס. יש לי חדשות בשבילכם: למרות שנדמה לכם שאתם מכירים את עצמכם ותמשיכו לאכול צ'יפס עד שתתפוצצו, זה לא נכון. ברגע שלא יהיה אף אחד (כולל קול קטן בראש שלכם) שאומר לכם שאסור לכם צ'יפס, תגלו שזה לא תמיד יראה לכם אטרקטיבי. לפעמים כן ואז תאכלו קצת בכיף, ואז תעבור גם שנה שלא יתחשק לכם בכלל. ברגע שצ'יפס (או גלידה או שוקולד או וואטאבר) יראה לכם כמו עוד פריט ברשימה, תגלו שלפעמים פשוט בא לכם גזר. כי הוא יהיה בדיוק באותה רמת אטרקטיביות כמו כל פריט אחר ברשימה. ותגלו שלפעמים בא לכם שני ביסים מהעוגה ולא יותר, כי אין איזה חלון זמן ספציפי ביום, בשבוע או בשנה שמותר לכם עוגה ואז חייבים לנצל את ההזדמנות כאילו אין מחר. לא, כי אם תרצו אתם יכולים לאכול עוגה גם עוד דקה. גם עוד שעתיים. גם מחר. אז אין סיבה לאכול עכשיו יותר משני הביסים שבאמת בא לכם. תמיד תהיה עוגה. זה עניין של תפיסת שפע. אם חיים מתוך תפיסה שיש, ואפשר, והכול זמין ובסדר, אין שום סיבה לבולמוס. זה כמו שבן אדם עשיר לא מרגיש צורך לצאת למסע קניות בשביל תחושה של שחרור, התפרקות והתעלות כמו לפעמים אצל אנשים שאין להם. הוא רוצה משהו אז הוא קונה, זה כל כך מובן מאליו שהוא יכול לקבל הכל שזה בכלל לא פונקציה, זה לא כלי רגשי. כל אחד יכול להשיג את זה. אני היום 15-20 ק"ג פחות ממה שהייתי לפני 10 שנים. זה קרה לאט לאט מעצמו, וככה זה נשאר השאלה בעיקר לגבי:כי אין איזה חלון זמן ספציפי ביום, בשבוע או בשנה שמותר לכם עוגה ואז חייבים לנצל את ההזדמנות כאילו אין מחר. לא, כי אם תרצו אתם יכולים לאכול עוגה גם עוד דקה. גם עוד שעתיים. גם מחר. אז אין סיבה לאכול עכשיו יותר משני הביסים שבאמת בא לכם. תמיד תהיה עוגה. אכילה כזאת היא לא תמיד ע"פ רעב ושובע (בהמשך לשרשור למטה שרעב ושובע הוא כלי), אך למרות שזה מרגיש נכון איך שני הדברים מתיישבים יחד?

ראשית אני לא ממש מסכימה עם מה שנכתב פה. אני חושבת שזה מסוכן לתת לעצמך לאכול קילוגרמים של גלידה ולהאמין שבסוף את תפסיקי לרצות אותה רק כי כבר חגגת את כל האיסורים. לפעמים זה יעבוד ולפעמים זה יגרום כל כך הרבה נזק ביולוגי ופסיכולוגי שלא תוכלי לחזור בחזרה לאיזון. אז לא זה לא מה שהייתי מציע ,אני מסכימה שיש אנשים שזו הדרך עוברם אבל הם מעטים ,לרוב אנשים דרך מסוג כזה תזיק ותסכן אותם בריאותית. מעבר לזה לא ממש הבנתי את השאל שלך ואשמח אם תשאלי אותה בצורה בהירה ופשוטה.

סליחה שאני נכנסת כאן לאמצע הדיון (שלא אני פתחתי בו) אבל אני חייבת להעיר משהו.. ראשית, גם אני לא הבנתי את השאלה שנשאלה ואשמח אחרי כל הציטוט הזה להבין מה בעצם השאלה.. אבל הרגשתי צורך להעיר/להאיר משהו - אני הרבה שנים (!) קוראת כאן בפורום הנפלא הזה ושמתי לב שבעניין האכילה עצמה (רעב ושובע וכו') יש פערים די מהותיים בין התשובות שלך לבין התשובות של לאה. תקני אותי אם אני טועה אבל אני חושבת שהציטוט הזה מאוד מאוד מתיישב עם הגישה של לאה להרזיה ללא דיאטה ופחות עם הגישה שלך..? יכול להיות? כשקראתי את הציטוט חשבתי שבטח זה ציטוט מאחת התשובות של לאה.כמובן שלאה, כמוך, נותנת דגש מאוד ברור על עבודה על הגורמים וגם היא מסכימה שאכילה לפי רעב ושובע היא רק חלק מהעניין אבל כמו שאני מבינה לאה לא רואה שום נזק בלאכול גלידה או שוקולד או כל דבר אחר שמתחשק (וכן, גם אם מדובר בקילו גלידה, ולא מתוך חוסר אחריות אלא מתוך ידיעה שאם מקשיבים טוב טוב לגוף אף פעם לא באמת מתחשק קילו של גלידה..). יש לי תחושה שלגישתך האכילה צריכה בכל זאת להיות מנוהלת עפ"י איזשהם חוקים, גם אם לא חוקי דיאטה, אז חוקי "בריאות". לאה מטיפה קצת יותר לאכילה אינטואיטיבית אמיתית מתוך הבנה שהגוף ידע לבד מה בריא לו ומה לא. מה דעתך? אשמח גם לשמוע את דעתה של לאה בנושא.סתם מתוך סקרנות. תודה ושבת שלום