שאלה ללאה

לאה היקרה, ראשית תודה על התשובות הנפלאות של שתכן.אני פונה אליך כי ענית משהו לפרפר ורציתי שתסבירי לי קצת יותר. דיברת על הבדל בין ביינג לדוינג אשמח לדעת איך את רואה את הביינג ומה ההבדל בינהם. דבר נוסף את אומרת שצריך לשנות את מנגון התפיסה שמנהל אותנו, אשמח לדעת באילו כלים את משתשמת על מנת להגיע לשינוי המנגנון הזה. תודה לשתכן על הפורום המושקע. מילה

ערב טוב מילכה דואינג (פעולות/התנהגות) הם תולדה ונגזרת מדויקת של הביאינג (אמונות/הנחות יסוד/פרשנות/ערכים/ תפישה וכן הלאה). אם כך, הביאינג שלך (העולם הפנימי שלך) יוצר את הדואינג (ההתנהגות) והדואינג שלך (על בסיס כרוני) יוצר את המציאות שלך (עודף משקל/ אוברדראפט/ מערכות יחסים וכדומה). לא יתכן שינוי יציב לאורך זמן בדואינג שיצור שינוי מציאות יציב, ללא שינוי ברמת היסוד, ברמת הביאינג. כדי לייצר מציאות חיצונית חדשה כלשהי, עלינו לייצר מציאות פנימית חדשה. להיות אחרת. גישת הדיאטה, מבוססת על שינוי התנהגותי (דואינג) ולכן לא רק שלא משנה כלום ברמת התוכנה, אף מטפחת את ה"תוכנה" המשמינה וזה לצערינו סופה של כל דיאטה....השמנה. שינוי מנגנון ההנעה הפנימי שלנו אינו תלוי בכלי זה או אחר. חקירה והבנת המנגנון האישי, הקשבה לא רק לגוף אלא גם למחשבות המנהלות אותנו כמריונטות והבנת עומק של המערכת הזו, יוצרת את פריצות הדרך האמיתיות. בנוסף, לכל אחד ואחת האתגרים המסוימים שלו, לכן הכלים בהם אני משתמשת נגזרים ממהלך האימון האישי וספציפיים לכל פרט ופרט. תודה. לא ידעתי שהפורום שלנו מושקע :-). נעים לשמוע. בברכת שבוע נפלא שלך לאה פינטו

תודה לאה על התשובה המושקעת ומאירת עיניים. מילכה

הי לאה יקרה, מתפרצת עם צורך בשאלה לחידוד. אם הצלחתי להבין נכון, הביאינג והדואינג בתחילת התהליך הם סוג של מחשבה מייצרת פעולה. כלומר, חלק מההתנתקות מעולם הדיאטות הוא הקשבה אמיתית גם לצרכי הנפש, כדי להגיע אל הגוף. התעוררו אצלי שתי שאלות: 1. האם לנצח ההתנהלות היא מעין פינג-פונג בין הביאינג לדואינג? האם יתקיים דו שיח פנימי תמידי או שהמטרה היא לאחד בסופו של דבר את הנפש והגוף? במילים אחרות ויותר תכל'סיות- האם כל פעם שאחוש רעב אצטרך לפנות לנבכי נפשי כדי לשאול האם אני באמת רעבה וזה לא פיצוי רגשי, או שבאיזשהו שלב הגוף פשוט יודע? הדיאלוג המתמיד עם ההוויה על כל ביס עלול להיות קצת מתיש.... 2. רשמת: "שינוי מנגנון ההנעה הפנימי שלנו אינו תלוי בכלי זה או אחר." מה קורה כאשר יש אילוצים טכניים ביומיום אשר גורמים באיזשהו מקום כן לצורך של תיכנות. במקרה שלי- גחמות של תינוקת שדורשת טיפול ולעיתים גוררת דחייה ואירגון מחדש של זמני הארוחות שלי, למרות שבאותו רגע אני כבר עלולה להיות רעבה (מאוד...). אבל אם אשליך זאת על "העולם האמיתי", במקרה של אילוצים נניח בעבודה: משמרות לא מסודרות; שינויים פתאומיים בסדר היום; פעילות שמתקיימת מאוחר יותר שבה לא יהיה זמן לאכול ולכן מחייבת לאכול עכשיו גם אם לא רעבים וכד'. נדמה שבמצבים כאלה, כן יש צורך לכופף טיפה את הביאינג ולכפות על הגוף כביכול איזה משטר לצורך הזנה בלבד. איך בכל זאת אפשר להיערך למצבים האלה מבלי לפגוע בדו שיח? אני מודה לך ומאחלת לך יום קסום.