אכילה רגשית

שלום, אני מכירה את הפורום כבר די הרבה זמן, ומאוד מתחברת לגישה שלו אך לצערי, עם כל ההתחברות אני לא מצליחה ליישם את הגישה. אני מבינה שהעלייה שלי במשקל היא כתוצאה מאכילה רגשית. אני גם יודעת מה הסיבות לאכילה הרגשית הזאת. זה קושי ביצירת קשרים עם אנשים, חרדה בסיטואציות חברתיות, תסכול בעבודה, שעמום ועוד.. (אגב, הרגשות האלה מביאים אותי לא רק לאכילה רגשית אלא לעוד התנהגויות הרסניות שלא קשורות לאוכל אבל גם כן לא בריאות). כל ההבנה הזאת לא עוזרת לי ממש ליישם את הגישה. אני כבר שנה וחצי בטיפול פסיכולוגי שאליו פניתי כדי לטפל בבעיות שמציקות לי שמהן אני נוטה לברוח אל האוכל (בראשן זאת החרדה החברתית). אני לא יכולה להגיד שלא השגתי שום דבר בטיפול הזה, היו לי הישגים, אך עדיין יש עוד דרך ארוכה ובינתיים למרות שאני לא מאמינה בדיאטות זה מה שאני עושה, ומן הסתם כתוצאה מזה מרזה לתקופה מסוימת ואז עולה שוב את הכל עם ריבית. לצערי אין לי אפשרות כלכלית לפנות לטיפול אחר, בנוסף לטיפול הפסיכולוגי שאני נמצאת בו (טיפול מוזל ביותר), לכן השאלה שלי היא מה עושים עם זה בכל זאת? כי להבין מאיפה באה האכילה הרגשית, אני מבינה. אבל כאמור זה לא עוזר לי לעשות שינוי כלשהו בתחום הזה.

אינני מנהלת הפורום, אך מכיווןן שגם אני נמצאת איפשהו בדרך, חשבתי שאולי אוכל לעזור במשהו. הייתי פעם במקום שאת נמצאת בו. הייתי בטיפול ממושך, הבנתי את כל הקשיים הרגשיים שלי, הבנתי את המקור לכל העיוותים התפיסתיים, הכאבים הבלתי מסתיימים והחרדות מדברים כאלה ואחרים, ובכל זאת, לא הצלחתי להתגבר על זה. אבל יום אחד נפל האסימון. זה לא מספיק להבין את מקור הקשיים, יש צעד אחד נוסף שאותו צריכים לעבור. במקרה שלי הבנתי שאני לעולם לא אוכל לשנות את סיפור חיי. ייתכן שיהיו כאבים שלא יעלמו לעולם וחרדות שיציפו אותי במצבים מסוימים. החלטתי להפסיק לחפור בזה, להילחם בזה ולנסות "לתקן" את עצמי. זאת אני, לטוב ולרע ויש יותר טוב מאשר רע. באותו רגע בחרתי בחיים. החלטתי לא לצפות שהקשיים ייעלמו. למדתי לשכלל את רמת המודעות שלי לעצמי עד כמה שאפשר. אני כבר יודעת איזה חלק כואב יתעורר בערב אחרי שרבתי בבוקר עם מישהו בעבודה, אני גם יודעת איזו חרדה תתעורר במצבים כאלה ואחרים וכשהחלקים האלה מופיעים הם כבר לא מפתיעים אותי. אני גם לא מופתעת מהקול שאומר לי לאכול, ברור לי שהוא יגיע, אני פשוט בוחרת להתייחס אליו אחרת. זאת האחריות שלי כלפי עצמי. המודעות לבדה לא יכולה לחולל שינוי. אבל אחריות ודאגה אמיתית לעצמי כן יכולות לחולל שינוי. אז אני מרגיעה את עצמי ואומרת לעצמי בשקט שהרגע הזה עוד מעט יחלוף, שזה רק פחד ישן או הכאב הרגיל ואני ממש לא חייבת לאכול בכל פעם שהם מתעוררים. ואז אני נרגעת, לא כי הכאב נעלם, אלא כי ברור לי שבעוד כמה דקות הוא יעלם ושוב הכל יהיה בסדר. וזאת בעיניי הרזיה ללא דיאטה. היכולת לקבל את עצמך עם הכאבים שבך, עם החרדות שבך מבלי לשפוט, מבלי לנסות לתקן, רק להיות שם ולחבק את עצמך עד יעבור זעם. והוא תמיד עובר ואיתו גם האכילה הרגשית. מקווה שעזרתי במשהו, מאחלת לך רק אושר.

ראשית, אני רוצה לציין שהטיפול שאני נמצאת בו הוא לא טיפול דינאמי שבו רק "חופרים" בבעיות אלא טיפול בשיטת CBT (טיפול קוגנטיבי התנהגותי) שבו אני גם מקבלת כלים ומשימות מעשיים כדי להתגבר על הבעיות. יחד עם זאת לא תמיד זה עוזר ולפעמים כן יש סיטואציות רגשיות שמובילות אותי לאוכל (או להתנהגויות לא רצויות אחרות). אני אנסה ליישם את מה שהצעת לי, דווקא נשמע רעיון טוב. תודה

תודה רבה שכתבת מעורר השראה...

לנטע היקרה תרכשי את הספר אתה יכול לרפא את חייך של המחברת לואיס ל.היי הספר יתן לך הרבה תשובות ויפתח בפנייך שערי הצלחה בכל התחומים תוכלי לאזן את משקל גופך ולהצליח מבחינה חברתית.חובה