ללאה

הי לאה, כתבתי לך לפני יומיים ואני פותחת פוסט חדש באותו עניין כי אני חוששת שההודעה נדחקה כבר לתחתית הדף ואולי לא תבחיני בה. אני מקווה שזה בסדר. כתבתי לך בנוגע לאכילה בערב. ענית לי שכנראה "יש איזשהו הקשר שקיים סביב גירויים במרחב הביתי בערב... יש חוויה רגשית שמפעילה אותך באופן זה", וכמו כן כתבת שזהו חלק בתהליך שאינו מתאפשר במסגרת הפורום. אז עניתי "תודה רבה" ועזבתי את זה כי הבנתי שזה יותר מורכב כנראה בשביל לדבר על זה בפוסט. היום בעבודה, קראתי את תשובתך שוב וחשבתי עליה הרבה. פתאום, ללא כל התראה מוקדמת, הרגשתי שנפל לי האסימון. ברגע אחד הבנתי מה קורה לי בערב והרגשתי שאני חייבת לעצור הכל ולכתוב לך. הבנתי שבערב אני נכנסת למעין וואקום (ריק) מבחינת עשייה. כל היום אני מתרוצצת בין מחוייבות אחת לאחרת -להביא את הילדים לבי"ס/גן, לרוץ ולנסות לא לאחר לעבודה, בעבודה מליון דברים לעשות.. ואז לרוץ לקחת את הילדים מהמסגרות השונות, לחוגים השונים, בדרך קניות, סופר, להכין ארוחת ערב, להאכיל, לקלח, להקריא סיפור, להשכיב..הכל בהתרוצצות, הכל על השניה, להכל אני כמעט מאחרת. ואז מגיע הערב, ואיתו מגיעה מן שלווה או אולי אפשר לקרוא לזה שיעמום.. פתאום אני לא ממהרת לשום מקום ואף אחד לא זקוק לי באופן מיידי ודחוף. ואז אני מתחילה להסתובב בבית - מהטלויזיה למקרר, מהמחשב למקרר, מהמיטה למקרר .. נראה לי שהבנת את הרעיון :) (אני בעצמי נדהמת שסוף סוף הבנתי). אז יכול להיות שהחוויה הרגשית הזו שאת מדברת עליה היא בעצם שיעמום? הרי ברור לי שאם הייתי צריכה לצאת לעבודה אחרי ארוחת ערב או אם הייתי צריכה ללכת לאנשהו לא הייתי מתחילה עם האכילה הרגשית הזו. בעבר עבדתי במשמרות וכשהייתי יוצאת לעבודה בערב אף פעם לא הייתי אוכלת. מעבר לנדרש אגיד לך שאני אוהבת את הזמן הזה (לא, לא את האוכל שמתלווה אליו) וזה הזמן שאני מחכה לו כל היום - לנוח, להרגע סוף סוף, ולא הייתי רוצה למצוא לי עיסוקים כדי לא לאכול (למקרה שזה יכול להיות הפתרון בעינייך). אני מצטערת על האורך, ממש הרגשתי צורך לשתף. אשמח לשמוע אם יש לך מה לומר בעניין. המון תודה, איילת

איילת יקרה התרגשתי לקרוא ושמחתי לדעת על שלקחת אותי איתך לאורך היום:-) הוכחת כי בכוחו של המיקוד, להוביל אותנו אל התשובות הרלוונטיות. גם כשעל פניו דברים נראים לנו לא ברורים על בוריים, המיקוד והרצון להבין מוביל אותנו בדרך הנכונה. חן חן. ציינת את המילה "מחויבות" בהקשר של פעולות לאורך היום. ובדר"כ פעולות שאיתן את מרגישה נוח. אך מחויות מתבטאת גם בפעולות מהן אינך שבעת רצון (כמו פעולת האכילה החוזרת בשעות הערב). התנהגותך בשעות הערב מעידה על מחויבות. ל-מה את בעצם מחויבת? זו שאלה שהייתי רוצה להפנות אלייך, על מנת להבין טוב יותר את המניעים שלך להתנהלות הזו. ציינת "שעמום" ציינת "רוגע ושלווה" ציינת "מנוחה" - אלה הן חוויות רגשיות והן שונות מרעב פיזי ללא ספק. לחלוטין, אין בכוונתי לשלוח אותך לעיסוקים במטרה להמנע מאכילה (אני חושבת שהגישה הזו מגוחכת ולא מחזיקה מים), גם בשום פנים ואופן לא אבקש ממך לוותר על האכילה הזו רק בגלל שאת חושבת שהיא אכילה מיותרת. למה? כי אני מאמינה שהיא בעלת ערך עבורך ועד שלא תמצאי את הדבר האמיתי שימלא את החלל שהיא תשאיר, יהיה לך קשה מאד ותיוותרי בתחחושת קיפוח ומאמץ. ואת זה אנחנו משאירים למי שבוחר בדיאטה. אני מזמינה אותך לברר ולהבין את עצמך ממקום מכיל וקשוב. כשאת אוכלת בשעות הללו, למה את מחויבת בעצם? ואיזה תפקיד ממלאת האכילה הזו? מה יהיה חסר באמת, אם תוותרי עליה? איילת, תודה מקרב לב על השיתוף המעניין. אין צורך להתנצל על האורך. :-) בברכת ערב נעים שלך לאה פינטו

תודה רבה מקרב לב על הדברים החכמים. אני מאוד מעריכה את זה. כרגע אני מרגישה שכל העניין הוא שאני לא מחוייבת לכלום בשעות הערב, וזה מה שאני אוהבת בעצם. והאוכל ממלא אצלי איזה חלל ריק שנוצר בגלל שכבר אין מחוייבות לכלום. אני מבינה מדברייך בין השורות שזו כנראה טעות כי תמיד יש מחוייבות למשהו? אשמח להמשך הדיאלוג איתך, בשאיפה שעוד קוראים יפיקו משהו מזה.. שוב אלפי תודות. איילת