שאלה

שלום למנהלות הפורום, אימצתי את גישת ההרזיה ללא דיאטה. אך רציתי לשאול כמה שאלות וגם לספר משהו. אתחיל עם הסיפור.היום בעבודה הביאו עוגה כושית מצופה שוקולד מהסוג שהילדים הכי אוהבים. תמיד נמנעתי מלאכול במצבים כאלה, אבל החלטתי לשנות את ההרגל. אמרתי לעצמי שאם לא אוכל מהעוגה ארגיש מקופחת כל היום ובערב זה יתנקם בי. חתכתי חתיכה בגודל סביר ואכלתי אותה לאט ובהנאה. עד סוף היום כבר שכחתי את האפיזודה הזאת. הרגתשי משוחררת.חשבתי לעצמי שלא שמנתי בגלל העוגות שלא אכלתי בעבודה כל החיים, אלא בגלל כל האוכל ה"בריא" שאכלתי אחר כך בבית כפיצוי. אז ברשותכן כמה שאלות: 1. לעתים קורה שהגוף מאותת לי על רעב - הבטן מתכווצת ומתחילה להשמיע קולות של "תכניסי לפה משהו", אבל לא מתחשק לי לאכול שום דבר. אז אני מחכה ומחכה שתגיע התובנה עד שבסוף הרעב כל כך גדול שאני כבר רועדת. למה זה קורה? למה כל כך קשה לי לבחור מה לאכול? 2. שמתי לב שלוקח לגוף שלי זמן רב עד שהוא קולט שאכלתי. השובע לא מגיע תוך כדי הארוחה, אלא כמעט שעה אחר כך. לכן למדתי להיזהר. אני מפסיקה לאכול הרבה לפני תחושת שובע מוחלטת כי ברור לי שאם אכניס עוד ביס אחד, בעוד שעה תכאב לי הבטן. האם זה מעיד על בעיה כלשהי? יש דרך נוספת להעריך את כמות המזון המתאימה לגוף בארוחה אחת? 3. מנסיון עבר למדתי שכמות גדולה מדי של סוכר מגבירה את התיאבון שלי באופן משמעותי. האם על פי הגישה ניתן להשתמש גם במוצרים המבוססים על ממתיקים? יש כמה מוצרים שהם טעימים לי, גורמים לי להרגיש מסופקת ולא משאירים טעם של "עכשיו חסלי את כל החבילה". מה דעתכן? ועוד סיפור קטן לסוף. השבוע אכלתי הרבה פחות מהרגיל. לא הייתי רעבה במיוחד. באחד הימים התחשק לי לאכול שוקולד. חשבתי על המצב, אמרתי לעצמי שזה משהו רגשי, ניסיתי לעשות דברים אחרים ובסוף נמאס לי, פתחתי את הארון הוצאתי 4 קוביות שוקולד מריר ואכלתי. מצחיק איך 4 קוביות קטנות של שוקולד פתרו דילמה של 4 שעות. בסופו של דבר שוקולד הוא רק שוקולד. כמה אנרגיה אפשר להשקיע בשאלה הרת הגורל אם לאכול 4 קוביות שוקולד או לא? סוף שבוע נעים ותודה על העזרה.

ערב טוב פרפר ראשית ברכות על צעדייך הראשונים בדרך חדשה ונפלאה זו. הגעת לתובנות חשובות וחכמות. לשאלותייך: 1. בתחילת הדרך ולאחר כל כך הרבה שנים שבהם ידעת מה את צריכה על פי כל מיני כללים וחוקים דיאטטיים, המעבר לשאלה "מה אני רוצה באמת? מה יספק אותי הכי כעת? הוא סוג של שינוי. מעצם היותו כזה, ישנה אי ודאות ואף חוסר בטחון. לאחר כל כך הרבה שנים של חוסר בחירה, המרחב החדש של חופש בחירה יכול להיות מבלבל. אך רק בהתחלה. א. הרשי לעצמך לטעות - זוהי דרך הלמידה הטובה ביותר את עצמך. ב. המשיכי ותראי שעם הזמן הרבה יותר פשוט ג. לעיתים לא ברור המזון הספציפי אך את יכולה לברר איזה טעם נכון לך עכשיו? אולי מרקם מסוים? ודוקא בדרך זו יהיה קל להגיע למה שנכון לך. ואם טעית, לא סוף העולם. את תרגישי שזה לא זה ותמיד תוכלי לשנות. שום קטסטרופה לא התרחשה. 2. כשהגוף רעב הוא מייצר אי נוחות על מנת למשוך את תתשומת ליבך לתת מענה. כל מה שאת תרצי זה להפיג את תחושת אי הנוחות הזו. לכן איננו אוכלים כדי לחוש שובע ומלאות אלא כדי לא לחוש יותר רעב (יש הבדל). ברגע שבזמן רעב בחרנו מה שהכי נכון לנו והבחנו כי תחושות הרעב התפוגגו, זה הזמן האידיאלי להפסקת אכילה. הגוף אינו מעונין לעבור ממצב אי נחות אחד (רעב) למצב אי נוחות אחר (מלאות). בדיוק כפי שקר לך, אינך מעונינת להתחמם לרמת הזעה. את פשוט לא רוצה שיהיה לך קר. מה שאאת מתארת, אינו מעיד על בעיה. כך זה עובד אצל כולם. אני מוטרדת יותר מהאופן בו את קשיחה מדי. אין מקום למדידת כמויות, התאמני על לחוות ולהרגיש נוחות. 3. אין לזה הסבר פיזיולוגי. סוכר לא מגביר תאבון. ההיפך הוא הנכון. אני תוהה אם אינך מבלבלת צמאון עם רעב. ובנוסף, תוהה בנוגע למושג ה"תאבון" להגדרתך. יש לי תחושה חזקה שמדובר בענין רגשי נטו. ראי, לא ניתן להתייחס לעצמנו בתהליך הרזיה נכון כאל מכונות חד או דו-מימדיות. בתהליך נכון אנו בוחנים את האמונות המכשילות שלנו, אשר מנהלות את תגובותנו הרגשיות ואת התנהגותנו. "חסלי את החבילה" אינו תאבון של הגוף אלא הצורך במילוי חסכי עבר. בנוגע לממתיקים מלאכותיים, מחינתי מיועדים לשרת את אוכלוסית הסוכרתיים ותו לא. יחד עם זאת, מי שטעים לו, שישתה לרויה ויאכל בתאבון. התייחסות לאכילה רגשית תוך מיקוד בהמנעות היא טעות בעיניי. אני הייתי מזמינה אותך להבין את הצרכים הרגשיים שלך. אחת ההחלטות החשובות בתהליך הרזיה ללא דיאטה היא ההחלטה שלא לעשות ענין גדול מאוכל, לא לריב עם עצמך בגלל אוכל. במקום, להבין את הצרכים האמיתיים שלך. פרפר יקרה, תודה על שיתוף מעורר מחשבה והשראה. והמון הצלחה בהמשך הדרך בברכת ליל מנוחה שלך לאה פינטו

לקחתי לתשומת לבי. אם זה בסדר, אעדכן בהמשך ואשמח לקבל עוד הכוונה. ושוב, המון תודה.

לאה היקרה, בהמשך לשיחתנו הקודמת, רציתי לברר עוד כמה דברים, אם זה בסדר. 1. מה את מציעה לעשות במצבים שבהם אני לא רעבה במיוחד (אבל יכולה לאכול משהו), אבל ברור לי שאם לא אוכל, ההזדמנות הבאה שתהיה לי לאכול תהיה רחוקה מדי ואז כבר אהיה רעבה מדי. האם כדאי לאכול מראש במצבים כאלה, למרות שהרעב כמעט לא מורגש? 2. איך כדאי, לדעתך, להתמודד עם מצבים שבהם צריך לתכנן אוכל מראש (כמו בטיול, או אוכל לעבודה). אני לא תמיד יודעת מראש מה יתחשק לי לאכול. איך אדע מה להכין? 3. ושאלה אחרונה לעת עתה - מה קורה אם אני רעבה מאוד, יודעת מה מתחשק לי לאכול, אבל אין אוכל כזה בנמצא באותו רגע. האם להתפשר על משהו אחר או לחכות להזדמנות לאכול מה שאני רוצה גם במחיר של רעב קיצוני? אולי השאלות הללו נשמעות מצחיקות לאנשים רזים באופן טבעי, אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות במצבים האלה. תודה.

בהמשך לשיחתנו הקודמת, רציתי לברר עוד כמה דברים, אם זה בסדר. 1. מה את מציעה לעשות במצבים שבהם אני לא רעבה במיוחד (אבל יכולה לאכול משהו), אבל ברור לי שאם לא אוכל, ההזדמנות הבאה שתהיה לי לאכול תהיה רחוקה מדי ואז כבר אהיה רעבה מדי. האם כדאי לאכול מראש במצבים כאלה, למרות שהרעב כמעט לא מורגש? 2. איך כדאי, לדעתך, להתמודד עם מצבים שבהם צריך לתכנן אוכל מראש (כמו בטיול, או אוכל לעבודה). אני לא תמיד יודעת מראש מה יתחשק לי לאכול. איך אדע מה להכין? 3. ושאלה אחרונה לעת עתה - מה קורה אם אני רעבה מאוד, יודעת מה מתחשק לי לאכול, אבל אין אוכל כזה בנמצא באותו רגע. האם להתפשר על משהו אחר או לחכות להזדמנות לאכול מה שאני רוצה גם במחיר של רעב קיצוני? אולי השאלות הללו נשמעות מצחיקות לאנשים רזים באופן טבעי, אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות במצבים האלה. תודה.