כיצד ניתן לשלוט על התאווה הגדולה למתוקים

אני בחור ספורטאי שרץ מידי יום 10 ק"מ אני שומר על תזונה נכונה ואורח חיים בריא אך קיצוני למדיי - כלומר, אוכל יותר ירקות בצהריים ללא בשר כיוון שאינני חש בצורך או תאווה לזה, אבל דבר אחד מטריד אותי לאחרונה לאחר שנתיים שאני בתוך אורח החיים של הריצה והאכילה הבריאה, אני מתחיל לחשוק במתוק אני טועם מידי פעם 2 או 3 עוגיות ביום או פרוסת עוגה, זה לא רמה קריטית אבל בכל זאת איך ניתן לא להימנע לחלוטין ממתוק אך כיצד ניתן לשלוט ברצון לזה כי כשאני מתחיל לטעום מתוק התאבון נפתח לי ופשוט אוכל מזה המון ואני חושש שלא אשמין שוב.

גל יקר אתה תובע מהגוף שלך עבודה מאומצת על בסיס כרוני אך לא בטוח שאתה דואג לתחזוקתו הראויה. נתחיל בזה שהצורך הפיזיולוגי במתוק, הוא בעצם לאנרגיה זמינה כאן ועכשיו. במהלך פעילות מאומצת, מדלדלת רמת הגליקוגן (צורת האגירה של סוכר בגופנו) בשרירים באופן משמעותי והגוף דורש זאת חזרה במהלך שלב התאוששותו והכנתו לבאות. זהו אינו "מתוק" שהופך לשומן אלא מיועד למילוי מחדש של מאגרי האאנרגיה הזמינים, בשרירים ובכבד. כך שמתוק לא עשה נזק לאף אחד ובודאי גם לא לך. הבעיה היא עם "התאבון נפתח לי" - זה כבר לא משהו שקשור בפיזיולוגיה , זה נשמע לי כבר יותר תולדה של חסך והגבלה קיצוניים. הפסק להתייחס למתוק כאל "אויב העם" , הכר בו כעוד מזון שהגוף מדי פעם זקוק לו ותהנה באמת. יש לי הרגשה שבזמן שאתה צורך את הביס, שניים הראשונים כבר מתחיל להתנהל בראשך שיח מבקר שמונע ממך להסב תשומת לב לסף הסיפוק של הגוף. השיח הפנימי המגביל הזה יוצר מיקוד באותו מתוק ומעביר לו המון כח ש"מתגבר" עליך בסופו של דבר. הרשה לעצמך לחוות הנאה וסיפוק, התרכז בחויה והרגש את הטעמים והתחושות, שים לב מתי מיצית מבלי לדחוק בעצמך. פשוט היה נוכח באופן הכי אובייקטיבי שתוכל. בברכת שבת טובה שלך לאה פינטו