מה דעתכן בעניין? המנהלות וכאלו שהצליחו...

כבר הרבה זמן שאני מכירה את הגישה, ומטופלת באמצעותה. ישנם ימים טובים יותר וישנם פחות, כמו למשל ישנם ימים שאני ממש לא רעבה, וגופי רגוע ויוצא שאני אוכלת ארוחת צהריים נורמלית כזו ואף יחסית מועטה, ובערב אני מוצאת את עצמי לא רעבה, ולכן אני אומרת לעצמי, אוקיי - אל תאכלי, אבל מרב המחשבות שאכלתי כ"כ קצת אני מאכילה את עצמי שטויות שאני צריכה לאכול ארוחת ערב, אחרת אני ארעיב את עצמי באותו יום, בידיעה אמיתית שאיני רעבה, וכך לא נוצר מצב אף פע שאני מותרת על ארוחת הערב גם אם איני רעבה, לעומת זאת, ישנם ימם שפשוט בא לי לטחון כל היום וזהו יוצא אחרי הימים שאכלתי מעט מאד, מה דעתכן בעניין? כיצד אני מגיעה למצב שאני מותרת על ארוחה כשאני לא רעבה, נראה שזה דורש מאמץ ממש רב, כיוון שכאן בניגוד לדיאטה אי אפשר לאמר - לכי לנשנש כמה ירקות שיסתמו אותך, אל זה משהו מחשבתי שיש להגיד לעצמי על מנת שארגיש שלווה כדי לותר על הארוחה בידיעה שאני לא רעבה ולא זקוקה לה פיזיולוגית, אני חיבת להגיד שאני כבר זמן רב בתוכנית ההרזיה ללא דיאטה עם אחת המאמנות פה, יחסית משקלי תקין, תודה רבה.

נעמה שלום רב, השאלה לא ברורה לי ומה שלא ברור לי עוד הוא מדוע בחרת לשאול בפורום אם את מלווה בתהליך אישי? אשמח אם תבהירי את שתי הנקודות האלו כדי שנוכל להתיחס בצורה מתאימה. בברכה בלה

ערב טוב נעמה ראשית, אם את בתהליך איתי או עם בלה, ראוי ורצוי להעלות את הסוגיה הזו במסגרת המפגשים האישיים. יש לזה ערך רב מדי במסגרת תהליך אישי לשינוי גישה ולא רצוי לך להסתפק בתשובה כללית המנותקת מהתהליך האישי שלך. באופן כללי ולטובת כלל הגולשים אתייחס לשתי סוגיות העולות כאן: 1. המיקוד באוכל מזמן לך לא מעט הפרעות בתהליך. בתהליך של אימון להרזיה ללא דיאטה, זהו אינו המיקוד!!! 2. תפישת ה"ויתור" (במקרה זה, ארוחת ערב), מעוררת באופן מיידי את הצורך בפיצוי, בשחרור (אשר מתבטא במשפט " ישנם ימם שפשוט בא לי לטחון כל היום". גם המיקוד באוכל וגם חווית הויתור שייכים לעולם הדיאטה שאותו חשוב לשחרר בתהליך זה. ואל תשכחי שזהו תהליך, והמשמעות היא שבדרך אנו מתוודעים לרבדים שונים בתפישתנו הדיאטטית, שלא על מנת להלחם (גם זה שייך לעולם הדיאטה) אלא על מנת להבין את מנגנוני ההנעה הפנימיים שלנו ולעבוד עימם בחוכמה. המטרה אינה לגייס כח רצון על מנת לעמוד בויתורים (כי אז, מה בעצם השתנה?!) אלא להתנהל מתוך חווית בחירה חופשית ב-א-מ-ת ומתוך תחושת ערך וסיפוק בבחירתנו. זוהי פלטפורמת הנעה שונה לחלוטין. דבר נוסף, "לותר על הארוחה בידיעה שאני לא רעבה ולא זקוקה לה פיזיולוגית" - לכאורה, ברור לך מה את לא צריכה. ראוי במקום בו את עדיין חווה אי-שקט לברר "מה את כ-ן צריכה, ב-א-מ-ת". אי הברור הזה, מותיר חלל, ריק, שבאופן טבעי שואב אותך למקום של ההתעסקות באוכל עצמו. מאחלת לך הצלחה רבה בהמשך הדרך וממליצה לך, שוב, להביא את הדברים למרחב האימון הפרטי שלך מתוך אחריות ומחויבות להצלחתך האישית. בברכת שבת נהדרת שלך לאה פינטו