חוזרת שוב אליכן...

שלום לאה ובלה. אני קוראת כאן בפורום כבר הרבה זמן.שנים רבות. מסכימה עם הדרך וניסיתי ליישם לבד לאורך התקופות. לרב לא הלך לי כנראה שזה לא הגיע ממש מבפנים ולכן הסתכם בחזרה לדרך הלא טובה... בעצם, הפך למין "דיאטה" מסוג אחר. ולכן לא הצליח. אני מודעת לזה וגם כשעשיתי זאת הייתי מודעת לזה שזה לא ממש זה. אך קשה לי לבד. אני לא שמנה בכלל. יש שאומרים שבגדר רזה אך רק אני מכירה את הגוף שלי ויודעת שבמצב מאוזן הוא כמה קילו פחות ויודעת שאני אוכלת מעבר למה שהגוף צריך באמת ומתעסקת באוכל יותר מידי. נמאס לי. אני לא מבינה מאיפה זה הגיע דווקא אלי.אחי ואחיותי למשל לא סובלים מעודף משקל ואוכלים לפי הרעב האמיתי של גופם. לפעמים לא רעבים ולא אוכלים (מה שקורה אצלי שאני לא רעבה אך אוכלת.)גם אבי מאוזן מהבחינה הזו. אימי, כמוני(או שאני כמוה..?) סובלת מכמה ק"ג טובים בעודף כיוון שאני רואה שהיא כמוני. אוכלת יותר ממה שהגוף צריך. אצל שתינו אני רואה את ההסתכלות על האוכל בתור דבר שעושה טוב מבחינת ההרגשה. מעניין אותי בתור התחלה. למה דווקא אני? איך זה שכולנו קבלתנו פחות או יותר אותו חינוך ואחיי לא מקשרים במחשבה את האוכל בדרך לעשות טוב לעצמם ואני כן? אולי אין על זה תשובה וזה עניין של אישיות מולדת? אופי? בכל אופן אני חושבת שאצטרך לקבל עזרה בתהליך למרות שקשה לי עם זה. כי זה לקבל את זה שיש לי ממש בעיה ואני די מתביישת בזה.

שלום נועה התחלה טובה יכולה להיות דוקא ההכרה בכך שאת מתקשה לבד ויכולה להפיק תועלת מליווי מקצועי. "בעיה" אינה חלק מהסמנטיקה בעולם האימון. כשאת מייחסת לסוגיה מסוימת את הכותרת "בעיה", את, באופן לא מודע, צובעת את ההווה והעתיד שלך בצבעי העבר ומקבעת את המציאות שיצרת. אני מציעה לך להתייחס למטרה שלך כאל אתגר, שמכוון אותך קדימה אל העתיד ולא מושך אותך אחורה כפי שעושה ה"בעיה". כשניצבים מולך אתגרים שברצונך לצלוח, את מנצלת את כל המשאבים העומדים לרשותךף בינהם גם הליווי המקצועי. כך גם אני עושה כמאמנת, כאמא, כאדם. וממליצה לך לאמץ גישה הפותחת את כל אפשרויות. אין בהכרה הזו כדי לתייג אותך כבעייתית אלא כאדם מודע ופרואקטיבי בחייו. חשבי על זה! מה תרמה לך אי ההכרה הזו, ההתעלמות הזו, עד כה?! פרט לקיבוע המצב הקיים ואף להחמרתו?! לא אוסיף דבר כרגע כיוון שזוהי סוגיה מספיק חשובה להתבונן בה ולהבין אותה ואינני רוצה להטות אותך לכיוונים האוטומטיים שלך, כגון: הקורבנות המגולמת במשפט כמו "למה דווקא אני?" (שאלות של "למה" אינן אפקטיביות). אל תקלי ראש בגישתך לסוגיה שאת מעלה, יש בה כח לקדם או לחסום אותך כיוון שטמונה בה הגישה לעצמך ולאופן בו את תופשת התמודדויות ומשאבים בחייך. מקווה שתראי בתשובתי את נקודת האור בברכת שבוע נפלא שלך לאה פינטו

נכון שהגישה הנכונה היא לא לראות בזה "בעיה" אלא אתגר או אולי מקפצה לעלות ולהתקדם גבוה יותר... כתבתי את הדברים אחרי הרבה כשלונות בהרבה נסיונות ללכת בדרך הכמעט נכונה ולא קל לי. אך בד"כ אני יותר אופטימית וחיובית. מקווה שאמצא את הליווי המקצועי הנכון לי. אז תודה לאה ושבוע טוב!