בעיה-ממש ממש גדולה

שלום לכולם. אשמח שתעזרו לי. קוראים לי - לי. אני בת 23 מתל אביב. אף פעם לא התעסקתי באוכל.. זה בטח נשמע מוזר.. אבל אף פעם זה לא עניין אותי.. תמיד ידעתי שאפשר לאכול הכל במידה. היו ימים שהייתי אוכלת יותר.. והיו ימים שהייתי אוכלת פחות.. אף פעם לא הייתי "שמנה" "רזה" אלה תמיד בין לבין.. תמיד רק אמרו לי שאני בדיוק במימדים הנכונים וזה הכי יפה.. אבל גם זה לא ממש עניין אותי.. כי לא התעסקתי עם זה.. כל המשפחה שלי מתעסקת בספורט וגם אני כבר מגיל קטן.. הולכת לתחרויות שחיה בארץ ובעולם מתחרה בריצה בארץ ובעולם מתאמנת יום יום כדי לשמור על השגים. כהיום התחלתי ללמוד לתואר.. ויחד עם זה גם לעבוד. זה אומר שאני מתחילה ללמוןד כל יום החל מ 8:30 בבוקר עד 16:00 בהצריים. ב 16:00 אני הולכת לעבודה וב21:30 מסיימת לעבוד.. את הספורט הפסקתי.. אני עדיין עושה אבל לא כמו שעשיתי אז.. כי החלטתי שזה לא התחום שלי.. וזה שהמשפחה שלי בתוך זה .. זה ממש לא אומר שאני צריכה להיות גם. לאחרונה אני ממש ממש השמנתי.. אנשים חברים ומשפחה מעירים לי על זה.. שזה לא יפה כי אני נמוכה 1.50 שוקלת אני לא יודעת כמה.. (כי שוב זה לא מעניין אותי) אבל מה שבטוח תוך חודש שהתחלתי ללמוד הבגדים לא עולים אלי.. וזה ממש ממש מוזר.. כי אני לא אוכלת כ"כ הרבה.. ולא אוכלת כ"כ קצת.. מה שבטוח זה בגלל הלימודים אני קצת יותר רעבה.. אבל גם אז לא אוכלת בכמויות.. ואוכלת בעיקר סלט כשאני רוצה לנשנש.. השאלה שלי לכם.. היא.. איך אני יכולה לא להשמין? ולשמור על המשקל שהיה לי ללא דיאטה? כי לעולם הדיאטות ממש לא בא לי להכנס.. וזה ברור לכולם שבגלל שאני לא עושה ספורט כמו שעשיתי זה מה שקרה. אבל התנאים של היום לא מאפשרים לי לחזור לעשות ספורט כמו שעשיתי. אני חוזרת עייפה מהלימודים לומדת בערב ועושה עבודות. כמה מוקדם בבוקר לתהכונן למבחנים. הדבר שהכי הכי מפחיד אותי עכשיו.. זה החשיבה החדשה שיש לי בראש והיא: "אולי להפסיק ללמוד?" לחזור לעסוק בספורט וכך יפסיקו להגיד לי "שמנה" (אפילו אמא שלי קוראת לי שמנה) ואני גם ירגיש טוב יותר עם עמצמי.. אני חייבת לציין שלמרות שכל הסובבים לי קוראים לי שמנה.. אני לא שמנה.. שמנה.. ענקית.. אולי עליתי 8 קילו יותר ממה שאני.. אבל לא צריך גם להגזים.. וכן חשוב לי לציין שלא הייתי רזה לפני.. אבל גם לא הייתי שמנה. בקיצור אני ממש לא רוצה להפסיק ללמוד בגלל שהשמנתי.. איך שומרים על הרזיה במצב שלי? תודה לי.

לי היקרה, את שמה בכותרות תיאור של בעיה ומתארת אותה כממש ממש גדולה, על זה אני רוצה להאיר ולהעיר לך שרק אנחנו קובעים באיזה גודל הבעיה שלנו. אם תראי אותה כגדולה היא תיהיי ממש ממש גדולה, ואפה את מול הבעיה הממש ממש גדולה? מן הסתם עמודת קטנה וחסרת אונים. נסי לראות איך את יכולה לראות את המציאות של החיים שלך לא כבעיה ממש ממש גדולה אלא כאתגר מרתק שאת בוחרת להתמודד איתו. נראה שעמידה באתגרים לא זרה לך (ספורט תחרותי הוא מאד מאתגר), אז נסי לגייס את החלקים המתמודדים שלך ותראי איך את מארגנת את החיים שלך עכשיו עם מציאות חדשה בה את לומדת ,עובדת ועסוקה -זה לא בלתי אפשרי זה פשוט דורש קבלת החלטות שונה ממציאות בה חייך היו פחות תובעניים. מקווה שעזרתי, בלה