שאלה בקשר לשובע

שלום לאה, באחד הפוסטים לא מזמן כתבת לגבי הרגשת האי רעב שאמורים להרגיש בסיום הארוחה ולוא דווקא ההרגשה של המלאות והשובע. אני בהחלט יכולה להבין את זה שלא אמורים להיות מפוצצים בסיום הארוחה, וכדאי שכל הכפתורים ישארו סגורים גם לאחריה. אני מצליחה, לעניות דעתי, "לחיות את הגישה" כבר לא מעט זמן, אך עדיין, בסיום הארוחה אם אני לא מרגישה מלאות נעימה כזו, לא מעיקה, אני ממשיכה לאכול. במיוחד לאור העובדה שאני לא מחכה להיות "מורעבת" כדי לאכול, אלא נענית לגוף ולצורך לאכול עוד לפני, אז אחרי כל הסיפור הזה, איך באמת אני אמורה לזהות חוסר רעב לעומת שובע ? אני מקווה שלא בלבלתי יותר מידי והשאלה שלי מובנת. תודה מראש על התייחסותך, נועה.

בוקר טוב נועה אתחיל ואומר ש"לחיות את הגישה", כדברייך, זה מושג הרבה הרבה יותר רחב מלהתעסק בבהבדלים הקטנים שבין "אי רעב" לבין "שובע". לגופו של ענין, אענה לך בשאלה: האם במהלך היום את מסוגלת לזהות לפחות רגע אחד בו אינך רעבה וגם אינך מרגישה מלאות? אם כן, זוהי בדיוק החוויה של אי-רעב. שהמשמעות שלה היא אחת. הגוף נינוח ולא זקוק לשום אספקה. רבים התרגלו לזהות תחושת מלאות קלה עם שובע, בדיוק כמוך. ואינני מוצאת שהדבר בעייתי ומפריע לתהליך ההרזיה. מה שבעייתי הוא המיקוד וההתעסקות המיותרת במילוי יחוקים וציוויים. מקווה שהמסר הועבר בהצלחה בברכת יום פורה שלך לאה פינטו

לאה, ראשית תודה על התשובה. נראה כי לא הבנת אותי, לפחות באופן חלקי. ברור לי שעניין ההרזיה ללא דיאטה הוא הרבה יותר מאשר רעב ושובע. והנה הצלחתי, בכל זאת. והיום אני רזה, שלא עושה דיאטות - לא אוכלת כשעייפה, לא אוכלת כשעצובה. האוכל קיבל פרופורציות אחרות - לעניות דעתי מאוזנות ומתאימות לי. בכל אופן, בגלל שכל כך הרבה שנים "התעללתי" בגוף שלי בדיאטות שונות ומשונות, חוסר כבוד והקשבה מוחלט. דווקא בתחום של רעב ושובע - קשה לי יותר, נכון לעכשיו. זה פשוט מתוך רצון להבין איך אמורים להרגיש - האם השובע שלי הוא השובע הנכון? זה רק עניין של חוסר ביטחון וכמובן חוסר מיומנות בהקשבה לגוף. אין חוקים ואין צווים - לא בחיים שלי עכשיו בכלל, ובמיוחד לא באוכל. כנראה שאני זקוקה לעוד זמן כדי ללמוד ולהכיר את עצמי ויותר מזה - לסמוך על עצמי גם בעניין הזה. שבת שלום, נועה.