משמינה ולא מנחת

שלום לכולם, גם אני זקוקה לקצת עידוד בנוסף לעידוד הפנימי שאני מנסה לתת לעצמי. אני הולכת לטיפול פסיכולוגי כבר שנה שלמה, וחשה את השינוי המתחולל בי. אמנם אנו לא מדברות בטיפול רק על נושא האוכל אבל הוא עולה כחלק מעיבוד הרגשות. אני מרגישה שינוי גם בתחום האכילה, אבל זה שינוי קטן כמו למשל-יש רגעים שהראש רוצה לאכול אבל הגוף מסרב, או שיש לי איזה מצוקה או מתח נפשי, רגשי ואני שומעת את הקול הרוצה ללכת לאכול, ומקשיבה ולא פונה לאוכל כמפלט לרגש. השינויים הם קטנים, ואני מודעת למשמעות האדירה שלהם בתהליך אבל יחד עם זאת אני מרגישה-על הבגדים-כי אני לא נשקלת כבר שנים רבות-מרגישה שאני משמינה. שהבגדים לא נוחים, שלא נוח לי בגוף שלי, שהראש אומר לי שצריך לתת זמן לתהליכים להתרחש, ולהיות, אבל הגוף כאילו מסמן שאני עדיין לא לגמרי בתוך הגישה, שאין פה חצי דרך, ואז נוצרת אכזבה שכמו תוקעת אותי. בניסיון לעודד את עצמי אני אומרת לי שכל יום הוא יום חדש, שיהיו עוד רגעים כאלה בדרך, בתהליך, אבל שאני מגיעה לארון הבגדים ואין לי מה ללבוש אני נכנסת לחרדה נוראית-מה שוב אצטרך לחדש את המלתחה? אנא אשמח למחשבה מעודדת מכל אחד ואחת מכן. תודה וערב נעים

בוקר טוב לחסויה לכותרת שלי אין שום משמעות מלבד האסוציאציה שהעלתה בי הכותרת שלך. האמת היא שכתבתי תגובה , מחקתי והתחלתי מחדש. הסיבה לכך, היא האבחנה שאני עושה בין עידוד לשיקוף. כיוון שעידוד ביקשת וכיוון שרק את יכולה לדעת מה מעודד אותך, מה גורם לך להרגיש טוב (בדיוק כפי שאת יודעת מה גורם לך להרגיש רע), שאלה לי אלייך: כיצד אני יכולה לעודד אותך הבוקר, יקירתי? מה הדבר שאם הייתי כותבת, שאם היית שומעת, שאם היית יודעת, היה מעודד אותך? נשמע שלאמר לעצמך, במסגרת העידוד העצמי, "כל יום הוא יום חדש" לא כ"כ עובד בשבילך יותר. איך אני יודעת?! מיד אחרי המשפט הזה הגיעה המילה "אבל" שביטלה את עוצמתו וכוחו. משפט נוסף שלך "אני לא לגמרי בתוך הגישה" מעיד על חשיבה שישנו משהו שאת עדיין לא מביאה, משהו נוסף שיש לפתח או ללמוד או להבין. (כפי שאת מבינה, קשה לי להמנע מהשיקוף) אולי אינך יודעת כרגע מהו ה"משהו" הזה, אך תודעתך קוראת לך לתור ולחפש בעוד האוטומט שלך זורק אותך אל תחושת האכזבה (שמצידה מזמינה חשיבה תוקעת ומדכאת נוספת). אז יקירה, מהו הדבר הזה שאם תכניסי לעולמך או תשחררי ממך, יאפשר תחושה טובה של התקדמות, הישג והצלחה? אל תמהרי לענות לעצמך ולי "אני לא יודעת" כי אז תחסמי כל אפשרות לדעת. צאי מתוך הנחה, שבמוחך אגור ידע ומידע רב (כזה שאת זוכרת וכזה שלא, כזה שאת מקשרת עם הסוגיה וכזה שלא) ומעצם השאלה את פותחת את הערוץ אל התשובה. ככה המח שלנו, או נכון יותר הקורטקס (קליפת המח, החלק החושב), פועל. מחכה לגירוי על מנת להפעיל תהליכי חשיבה. ככל שהגירוי (השאלה, במקרה זה) מחודד ומהדהד יותר, התהליך הזה פועל לטובתך. תתפלאי כמה יצירתיות, תובנות והארות צומחות בתהליך שכזה. הקדישי זמן לשאלה הזו, חזרי עליה והקשיבי לעצמך. החוכמה הגדולה בתוכך. שימי לב, אני מאירה לך אפשרות מיקוד חדשה. ומקווה שהיא גם מעודדת. המיקוד הוא ב"מה אני כן יכולה לעשות?", "מה הדבר שאם אעשה/ אחשוב/ אתמקד בו/ אכניס לחיי/ אכניס להלך רוחי, יתרום לרווחתי ולתחושה הטובה שלי ב-א-מ-ת?" ואת יכולה! גם אם כרגע בא לך להכנס לפינת הרחמים העצמיים לרגע. (זוהי מעין פינת מנוחה ומותר לנוח מדי פעם). ואם יש משהו שהיית רוצה לשמוע ממני ומאמינה שיהיה בו הכח לעודד אותך, שתפי אותי. יום יפה ופורה לך שלך לאה פינטו

בוקר טוב לאה, אכן את מעלה בי שאלות חשובות הבוקר, אני מגלגלת את השאלה הזו שוב ושוב, וצדקת כשאמרת לי לנסות למצוא תשובה אחרת חוץ מלא יודעת כי זה באמת האינסטינקט הראשוני. מה שכן עולה בי הוא אמנם על דרך השלילה אבל אנסה אחר כך לראות בו גם משהו חיובי, אולי בעזרתך האדיבה. אני עסוקה במהלך היום במחשבות מעולם הדיאטה, מחשבות כמו כמה אכלתי היום, האם זה היה יום מוצלח, יום של הקשבה לגוף, המחשבות האלו ארכאיות, כמו משאירות אותי במקום קטן, לא בוגר, שמסרב לעזוב, משהו ילדי וראשוני. אם אני יכולה לראות פה משהו חיובי, אני לא סותמת את הגולל על המחשבות האלה ומנסה להיות איתן, להיות קשובה, לנסות להבין מה הן אומרות לי. אבל (כן שוב יש פה אבל, יש פה שוב איזה ביטול של ההישג...כנראה זה דפוס שלי...) מבחן התוצאה, הציפיה להרזייה, כמו טורפים את כל הקלפים, ואני נותרת אם השאלה, שהיא אולי מבחינתי כרגע מאוד חשובה, מתי אני ארזה? מתי אשתחרר מהתבניות האלה שמלוות אותי. לנסות להתעלם מהמחשבות האלה רק דוחק אותן לפינה אחרת והן חוזרות בחזרה. אז אם אחזור לפוסט שלך, מה יתרום לרווחתי הוא התוצר של התהליך, ההרזיה, אבל ברמת התהליך מה שיעזור לי הוא איזה דרך לקבל את המחשבות האלה, ולראות את הדברים החיובים שיש בהם. כי כרגע אני רואה בהן את ה-אבל, את הביטול, את השלילה, וזקוקה לראות את הדבר החיובי שיכול לצאת מהמקום בו אני נמצאת. תודה