פחדים

לאה ובלה היקרות, אני נמצאת במקום בו אין לי כוחות יותר להתמודד עם ההשמנה שלי. פשוט לא כל כך אכפת לי יותר- דבר שנותן לי מעט מנוחה ותורם לי קבלה עצמית דבר לו השתוקקתי זמן רב.אני מתחילה לקבל את הגוף שלי כמו שהוא ויוצאת מנקודת הנחה שבגוף הזה התברכתי ואני לא צריכה לנסות לשנות אותו כל הזמן. אני רק רוצה להמשיך לחוש את השלווה הזאת. השלווה הזו מתערערת (כמובן) אחרי אכילה של דברים (או של כמויות)שהייתי רגילה לחשוב שהם מוגזמים (על פי הסטנדרטיים האנורקסיים/ לא אנושיים שהצבתי לעצמי כמובן. זה פשוט פרדוקסלי שבעבר כל מה שרציתי זה להיות רזה יותר, ועכשיו כל מה שאני רוצה זה להשאר כמו שאני ולא להשמין. אני פשוט נמצאת בפחד ענק כל פעם שאני אוכלת מעבר למה שאני חושבת שאני צריכה (לא מרגישה). אני מודעת לעובדה שהשומן שלי שירת אותי הרבה וזה גורם לי לאהוב את הגוף שלי יותר, ואני בהחלט לא מעוניינת להלחם בו יותר. יש לי יותר מידי בשביל מה לחיות. אנא, אם יש לך הצעה ש"עלולה" להאיר את עיני, אני אודה לכן מאוד. המשך ערב מקסים.

שני היקרה מכירה את המשפט האומר ספר לי אפה הם מחשבותך ואגיד לך מיד אפה היית, אפה אתה עכשיו ואפה תיהיה בעתיד. אנחנו אפה שהמחשבות שלנו - לא יותר ולא פחות. המחשבות מתבטאות במשפטים ומילים ומספיק להתבונן בפוסט שלך כדי לראות שהמחשבות שלך לא לוקחות אותך לאן שאת רוצה (קבלה עצמית). איך אפשר להיות בקבלה עצמית כשאת אומרת שלא אכפת לך יותר,שאת מבקשת עצות "שעלולות" להאיר את עינייך, ושהכותרת שבחרת לשים לשאלה שלך היא פחדים. שני אם את רוצה להיות שלווה, מקבלת את עצמך כמו שאת, רזה בלי דיאטה, בלי מאבקים ומלחמות - העצה שעשויה להאיר את עינייך תיהיה - שני את מחשבותיך , את תפיסתך את הדיבור שלך. בברכה בלה