רוצה לחזור לפעילות גופנית

שלום לכן, במשך שנים עסקתי בדיאטה ובפעילות גופנית נמרצת. לפני כ-שנתיים הבנתי שהדיאטות לא עוזרות, התחלתי להתעמק בפורום ובגישה, פניתי לטיפול נפשי, והפסקתי כל פעילות גופנית. היום אני עדיין אני עדיין עסוקה בניסיון להשתחרר מהראש הדיאטטי, אבל רוצה לחזור לפעילות גופנית כי אני מרגישה שזה חשוב לבריאות שלי ויעשה לי טוב למצוא לעצמי נקודת אמצע של פעילות גופנית, כלומר לבוא ממקום קצת שונה. אני מתלבטת כיצד להתחיל, ולא רוצה להעמיד את עצמי במתחים שהיו מנת חלקי בשנים בהם התעמלתי באופן אינטנסיבי. יש איזה עצה?

שלום ש. פעילות גופנית - מהו המקום השונה ממנו את רוצה לגשת לנושא הפעילות הגופנית? מה יהיו תרונותיה עבורך? מה היא תאפשר ומה תפיקי ממנה? אלו הקשרים יוצרים אצלך מתחים בנוגע לפעילות גופנית? מה ה"סיפור" שמייצר מתח? שימי לב, את זו שמעלה את הרצון להפעיל את עצמך פיזית ואת גם זו שמתנגדת לרעיון. הסיבות לכאן ולכאן שמורות איתך, כמו גם המפתח להתרת הקונפליקט. ש. יקרה, אחד ההבדלים המג'וריים בין גישת ההרזיה ללא דיאטה לבין גישת הדיאטה, טמון ביצירת דיאלוג פנימי פורה. יצירת דיאלוג שבאה ממקום של פתיחות לשמוע את "כל מה שיש לנו לאמר בנושא" - את הבעד והנגד, מאפשרת לנו לא רק בהירות (להבדיל מחוסר אונים ובלבול) ובחינת הפרדיגמות (אמונות) שלנו, אלא גם יוצרת נגישות לפתרונות ומענים יצירתיים וכמובן, אישיים - אישיים. אם עד כה, בגישה הדיאטטית, נתת לקונפליקטים בתוכך להתקיים והתנגדת להתנגדויות שלך, שבסופו של דבר ניצחו, בגישת ההרזיה לא דיאטה, אנו מפסיקים להפנות גב לעצמנו, מקשיבים (שימי לב, לא רק לגוף), מקבלים, משתתפים בדיאלוג. שני סוגי השאלת שהפניתי אלייך בתחילת הפוסט נועדו לאפשר לך הבנה טובה יותר של עצמך (במקום לשקוע במקום של "אין מוצא"). ככל שתפתחי את המיומנות הזו, כך ייטב. לאור הנתונים שהבאת, אני מניחה שזה קצת מתיש להיות עסוקה שנתיים בלהשתחרר ממשהו. וגם זה משהו שראוי לתשומת ליבך. אולי כדאי פשוט להפסיק. להפסיק להיות "עסוקה" בלהמנע ממשהו ולהתחיל פשוט להיות. לעבור מפאזת ה- to do לפאזת ה- to be. זוהי פלטפורמת העבודה המרכזית כשאנו עוסקים בשינוי פנימי. מאחלת לך ענין והנאה בשר שלך עם עצמך בברכת יום טוב לאה פינטו

לאה, יש לי איזו פנטזיה שאוכל להנות מהפעילות הגופנית, שארגיש שאני נותנת לגוף שלי איזה שהוא אלמנט בריא, שאוכל לאפשר לעצמי לגשת לפעילות גופנית ממקום שרוצה ולא ממקום שחייב. את צודקת שאת אומרת שכדאי להפסיק, אבל אז אני מוצאת את עצמי עסוקה במחשבות על להפסיק. ומה שהבנתי הוא שאולי כרגע אני לא יכולה להפסיק לחשוב על הקשר שלי עם עצמי, כמו הצפה במובן מסוים. בשנתיים האלה בלי ספק הגעתי למודעות נרחבת לגבי עצמי, אבל יש בי עדיין גרעין שמפנטז על הרזיה, שרוצה לרזות, ואולי זה גרעין שמניע את הציפיות שאני חווה מהסביבה. כי אם תשאלי אותי, איך אני מרגישה עם הגוף שלי, חלק ניכר ממני מקבל את הגוף כמו שהוא, אבל יש שם גרעין שלא נותן לי להיות בBEING לגמרי. ואני חושבת שאולי המחשבה לחזור לפעילות גופנית מונעת גם מאיזה רצון שלי לשקט תעשייתי מהסביבה, אולי אם משפחתי ובן זוגי יראו שאני עושה משהו שנחשב באמונה שלהם כקשור לירידה במשקל אז יניחו לי לנהל את הקשר עם עצמי ועם גופי בשלווה.