מוקשים

שלום רב, אני בת 24, עסוקה תמידית, עובדת ב-3 עבודות, לומדת לתואר שני, וגם מנסה לקיים משק בית וזוגיות תקינה, סרך כלל די בהצלחה. אבל בתוך אורח החיים הזה קשה לי להיות קשובה לגוף שלי. מידי חורף אני מעלה 5-6 קילו מיותרים, ובכל אביב מגלה מחדש שאני צריכה לאזן שוב את המטבוליזם שלי לקראת הקיץ. אני מכירה את עקרונות ה"ללא דיאטה" וגם מסכימה איתם מאוד, אבל מתקשה ליישם בהצלחה בעיקר בגלל כמה מוקשים: בגלל שאני כל כך עסוקה כל הזמן, אני מרגישה שיש לי צורך במזונות מסויימים, רעים, שאילולא הם אני מרגישה חלשה ועייפה. מדובר בעיקר בפחמימות מתוקות, עוגיות וכו'.בכל פעם מחדש אני מנסה להימנע מזה, אבל מרגישה פשוט חלשה ועייפה. יחד עם זאת ברור לי שהגוך שלי לא באמת צריך את זה, אבל אני לא מצליחה להתגבר להתגבר על הדחף, שהוא לא רק פסיכולוגי, אלא ממש מרגיש פזיולוגי. ניסיתי לקחת עימי ירוקת ופירות לימים ארוכים, ולאכול בין הארוחות בשביל ללשמור על אנרגיה גבוהה, אהל אני לא מליחה להתמיד עם זה. מה עושים? בתודה מראש ירושלמית

שלום לירושלמית החרוצה משום מה יש לי הרגשה שמאוד קל לך, בתוך כל מארג העיסוקים וההתעסקויות, להיות מאוד קשובה לגופך כשהוא מסגנל לך "נא לרוקן את שלפוחית השתן" או כשהוא עייף או כשקר לו או כשחם לו. בין כל אלה הוא מסגנל לך גם מתי הוא רעב. כמה זמן של תשומת לב דורש הסיגנל הזה? האם יש להתפטר ממקום עבודה או להפטר מהבעל על מנת שנמצא את הזמן לצרכינו הבסיסיים ביותר? אני מניחה שזה נשמע לך מגוחך. הקשר שיצרת בין אורח חייך הנוכחי לאי היכולת שלך, משרת אותך באופן כלשהו. וכל עוד זה המצב, כשהמיקוד שלך הוא במה לא מאפשר, בבעיות ובקשיים, את מונעת מעצמך לראות את מה ואיעך שכן אפשרי. על מנת שתביאי את היכולת הטבעית הזו שלך לידי ביטוי, יהיה עלייך לבחון מחדש את ההקשרים שאת עושה ואת הפרדיגמות המנהלות אותך. זמן, אינו משאב מוגבל, כפי שאנו נוטים להאמין. זמן הוא פונקציה של תפישה. ירושלמית יקרה, היית מוותרת על צחצוח שיניים בבוקר, רק בגלל שאת עובדת ב- 3 עבודות? אם תשובתך היא לא, מדוע? הסוגיה שאת מעלה כאן היא סוגית הפניות שלך, פניות לעצמך, לצרכייך הפיזיים והרגשיים (שהרי, זמן לאכול ודאי שיש לך. 5-6 ק"ג שעולים מדי חורף אינם תוצר של מזג האויר).. ובתוך כל מערך העיסוקים שלך (וזאת עוד לפני שהגיעו הילדים), רק את יכולה לקבל החלטה שזה מספיק חשוב על מנת למצוא את הזמן. דבר נוסף, יש לעשות את האבחנה בין יכולת ההקשבה לסיגנלים השונים של הגוף לבין בחירת התגובה להם. אל תתבלבלי בינהם, אלה הם שני דברים שונים. דבר נוסף, אינני מבינה את הכוונה במושגים בהם את משתמשת, כגון: "לאזן את המטבוליזם" "מזונות רעים" "לשמור על אנרגיה גבוהה" הייתי מציעה לכולנו, להקשיב יותר למילים ולמושגים בהם אנו משתמשים ולבחון את כוונתנו. למה הכוונה "אנרגיה גבוהה" ובאיזה צורך מדובר, באמת? האם בהכרח קשור הדבר במזון? אולי הגוף בכלל עייף וזקוק לשינה, אולי את זקוקה להפוגות במהלך יום עבודה ולרענון, אולי הגוף שלך צמא לנוזלים וכ"ו חולשה ועייפות יכולים לנבוע מאין ספור חסרים ולא חייבים להיות קשורים עם מזון. כשאת מתייגת מזון כרע, מה הופך אותו לכזה? האם בכל הקשר הוא יהיה רע? וכיצד התיוג הזה משרת אותך? כיצד שרת אותך עד כה? ואולי הוא בכלל מקשה? ירושלמית יקרה, מאוד שמחה לדעת שאת מתחברת ומסכימה עם עקרונות גישת ההרזיה ללא דיאטה ומאמינה שזו התחלה מצוינת אך יש עדיין מה ללמוד ולהבין. שינוי גישה דורש פניות והסבת תשומת לב, לא ברמת ה"מה לעשות?" אלא יותר ברמת ה"מי להיות" וה"איך לחשוב". מקווה שהארתי לתשומת ליבך מספר נקודות לחשיבה, טרם קפיצה, מתוך ההרגל הדיאטטי, לעשיה בהקשר התזונתי בברכה שלך לאה פינטו

תענוג לקרוא אותך.