תהייה

חשבתי על זה, שאני מסתכלת על תמונות מהעבר של ההורים שלנו,סרטים ישנים מתקופות העבר, כמעט כולם היו אנשים רזים. בהנחה, שאני לגמרי מסכימה איתה, שההשמנה היא בראש שלנו,נוצרת מאכילה ריגשית וכו', אני תוהה, למה דווקא היום ובשנים האחרונות ההשמנה היא מגיפה, למה סביבנו האנשים ואף הילדים כאלה? מה השתנה? אני תוהה... מה פעם לא התמודדו עם קשיים, עם לחצים? לא חגגו כל דבר עם ארוחות? בטח שכן. אז איך אתם מסבירים את התופעה?

פעם אנשים לא היו עושים דיאטות ולאוכל לא היה מקום כל-כך מרכזי כמו היום. היום מרוב ההתעסקות הבלתי פוסקת סביב תזונה נכונה, דיאטות וכו' וגם בגלל שיש היום סטנדרטים בלתי אפשריים ליופי, אנשים, ובעיקר נשים, מתעסקות יותר מדי במראה החיצוני ובנושא התזונה ודיאטה. זהו מעגל המוביל להשמנה. פעם לאוכל לא היה הרבה כוח, אוכל היה רק אוכל, גם אם מדי פעם היו מגזימים קצת בארוחת חג דשנה. היום לאוכל יש יותר מדי כוח לא לו.

ממש צירוף מקרים. בדיוק היום התפרסם בידיעות/YNET כתבה בנושא החרפה בהשמנת ילדים, ראי תגובה של טוקבקיסטית שחושבת כמוך: המסקנה ההגיונית (שהיא בטח ההפך ממה שיסיקו הדיאטניות הנכבדות) היא להפסיק להתעסק כל הזמן בדיאטות ולהפסיק לתת לגיטימציה לשטיפת המוח המטורפת שמקבלים מכל כיוון - מכתבות כאלה, משלטי חוצות, מפרסומות בטלוויזיה, מכתבות עלק-תחקיר בטלויזיה, מרשתות אופנה, מההורים שטופי המוח... אתם לא מבינים שאתם יוצרים הפרעות אכילה עם כל ההתעסקות האובססיבית הזאת במשקל ובאוכל? הדיאטה פה היא המחלה, לא הפתרון. כשמלמדים ילד בגיל צעיר למדוד מזונות בכפות/כוסות (כמו שעושים פה לפעמים בכתבות בוויינט שאפילו לא קשורות להרזיה), כשמלמדים אותו שתחושת רעב זה משהו לשאוף אליו ושלא יקשיב לצרכי הגוף שלו, כשבכלל עולה האפשרות שילד בבית ספר יסודי הוא שמן מדי (הוא בקושי התחיל לגדול!!) וכשמלמדים ילד בגיל ההתבגרות שהגוף שלו לא עונה לסטנדרטים (איזה סטנדרטים? זה גיל מטורף לחלוטין מבחינת מה שעובר על הגוף), אז ילדים מאבדים את הצפון, מפתחים הפרעות אכילה וכתוצאה מההתעסקות הבלתי פוסקת במראה ובאוכל, משמינים. אז די כבר להרוס לכולם את החיים. פשוט תפסיקו להתעסק בזה כל הזמן