ללאה: מתעניינת וחוששת..

שלום, אני בת 30 תמיד הייתי נערה רזה אפילו רזה מאוד.. בגיל 20 וקצת התחלתי לנוד במשקל. אני 1.80 ושוקלת כרגע 59 קילו וזה לאחר שעליתי 3 קילו בחודשיים האחרונים עקב אכילה ממש כפייתית ניתן לומר. שמרתי על משקל של 56/57 קילו קרוב ל3 שנים ע"י תזונה דלה בשומן ובבשר, הייתי אוכלת הרבה לחמים מקמח מלא,גבינות,ירקות ופירות ואפילו מתוקים אבל במידה ולא הייתי עוברת את ה 1000/1100 קלוריות ליום וזה הספיק לי. בזמן האחרון זה ממש לא מספיק לי אני מתנפלת על שוקולדים, עוגות וכל הדברים שמנעתי מעצמי שנים. אני מפחדת שבקצב זה אחזור למשקלי הקודם ( 70 קילו )מפני שעליתי כבר 3 קילו בזמן קצר. אני ממש אבל ממש לא מעוניינת בכך, אך גם מבינה שכנראה הדרך שבה נהגתי לאכול כנראה כבר לא מתאימה לגוף שלי ואולי כל ההתקפים האלו למתוק זה זעקה של הגוף. מה את מציעה לי לעשות? רוצה להישאר רזה אבל לא במחיר של כל היום להתעסק בחישובי קלוריות אובססיביים!! ולהיפטר מהבולמוסים שתוקפים אותי. אודה לעזרתך טל..

שלום דפנה הדבר הראשון שאציע לך לעשות, זה לתת לעצמך את הלגיטימציה לעצור לרגע. לעצור, לשבת, לבחון את הדברים בנחת ורק אז לקבל החלטה מה ברצונך לעשות. כרגע את "נקרעת" בין הרצון להיות רזה (מאוד, יש לציין) או הפחד מהשמנה לבין הרצון לחיות בחופש מהתעסקות אובססיבית בעניניי דיאטה. הנחת היסוד שלך היא שעלייך לבחור בין השניים אלא שאין הדבר בהכרח נכון. אינני יודעת אם המשקל אותו ציינת כמשקל המטרה הוא המשקל הבריא והאידיאלי לגופך (גובה 180 ס"מ?) ואינני אומרת שלא. מה שבטוח הוא שברגע שתאפשרי לעצמך את המעבר לאכילה אינטואטיבית (כזו המווסתת ע"פ סיגנלי הגוף) ותכילי את תקופת המעבר תגיעי למקום האידיאלי. כיוון שהגוף אינו דורש יותר ואינו דורש פחות ממה שדרוש לתחזוקתו ורווחתו הבריאותית. בדרך זו, עלייך להניח לגוף שלך להתייצב על המקום הנח ביותר מבחינתו. כשאת נרתמת לגופך, את מאפשרת לו להתאזן. אם יהיו "בינכם" חילוקי דעות בנוגע למושג האידיאל, יהיה מקום לעבוד על הדימוי הגופני שלך, על שיפור תפישת הגוף. (כיוון שעד כמה שאני מכירה את גוף האדם, הוא אינו נוטה לשנות את "תפישתן" בנוגע לאיזון, ויסות ובריאות) אם לא יהיו "בינכם" חילוקי דעות, הרווחת פעמיים. גישת ההרזיה ללא דיאטה אינה גורסת שיש לבחור בין "לאכול" לבין "גוף אידיאלי רזה". שניהם יכולים לדור תחת קורת גג אחת. בכל מקרה, זהו תהליך שיש ללכת בו, בצעדים קטנים ולהיבנות בו שלב שלב. דפנה, אני אמפטית לחשש שלך. הפחד הזה מבטא חלק בתוכך שרוצה להגן עלייך ("אל תעשי שטויות, תגיעי ל- 70 ק", זה נורא ואיום, סוף העולם..."), את יכולה להודות לחלק הזה על שרות רב שנים שאינו עומד יותר במבחן המציאות ולהתנסות בגישה שונה. שתעזור לך לפוגג את החשש הזה ולבנות תפישה נעימה, רכה והולמת את איכות החיים שאת מבקשת לעצמך. או שאת יכולה לתת לחלק הזה להמשיך לנהל את הענינים בכל מקרה, אינך חייבת לעשות זאת לבד. העולם הפנימי שלנו הוא עולם מפואר, ככל שתלמדי אותו יותר (עולם החשיבה שלך, מנגנוני ההנעה שלך, העולם הרגשי שלך, זוית המבט שלך וכ"ו) ותכירי בכוחו, יהיה לך קל יותר. מקווה שתשובתי מספקת לעת עתה ואם לא, אל תהססי להמשיך ולשאול, אשמח להמשיך ולהאיר. שלך לאה פינטו