משהו לשתף אתכם..

רציתי לשתף אותכם בהרגשה שלי, אולי יש עוד שמרגישים כמוני- אני נמצאת בתהליך של הורדה במשקל מחודש נובמבר אחרי שהזנחתי את עצמי לחלוטין בצבא. אכלתי כי היה משעמם, כי היה מפחיד (גשם של קסאמים על בסיס יומיומי), כי אני מחפשת כבר המון זמן אהבה ולא מוצאת, אני בטוחה שיש עוד המון סיבות. כל זה התפוצץ לי בפנים חצי שנה לפני שהשתחררתי ובמהלך החצי שנה הזאת ההזנחה רק גברה, האכילה היתה יותר רגשית והמצב רוח שלי היה בריצפה. שלא תבינו לא נכון, אני בנאדם ממש שמח וחברותי פשוט הובלתי את עצמי לדרך שהייתי רגילה ללכת בה. והיום שלושה חודשים אחרי השחרור המיוחל אני נמצאת בחדר כושר, שומרת על מה שאני אוכלת ומתחילה לראות תוצאות. אני באמת מרגישה שמתחולל שינוי אצלי מבפנים. הבעיה היא, שאני פשוט מפחדת להיות רזה, אני לא רואה את עצמי כרזה, אף פעם לא ההיתי רזה.. איך עושים את זה? איך ממשיכים? אולי לא יהיה לי טוב כרזה.. למרות שגם לא טוב לי להיות השמנמנה שאני.. אני בלחץ.

מעיין היקרה. ברכותי, עברת את השלב הראשון בתהליך - שלב המודעות. את מודעת לעצמך ,יכולה להתבונן ולנסות להבין את ההתנהגות שלך ואת ההשלכות שלה, זה שלב הכרחי בכל תהליך של שינוי. הבעיה היא שלפעמים אנחנו מסתפקים במודעות ולא עושים דבר עם זה. אני מודעת שאני בבור - אבל לא יוצאת ממנו/אני מודעת שאני פוחדת להיות רזה אבל לא עושה עם זה כלום. מעיין יש פה סכנה של דישדוש - מודעות ללא לקיחת אחריות ושינוי לא תזיז אותך מילמטר לעבר המטרות שלך היא רק תגדיל את התיסכול שלך ותתן יותר תחמושת לשופט הפנימי שלך, מניסיון, זה רק פוגע באיכות החיים. אם את מודעת לכך שאת פוחדת משינוי, מלהיות רזה באמת , מה את עושה עם התובנה המדהימה הזאת??? סוף שבוע נעים ושקט בלה

אני מאד מודעת לזה שאני מפחדת להיות רזה. אני גם מאד מודעת לזה שאני באופן כללי בחיים מפחדת משינויים קיצונים. אבל.. אני כן עושה אם זה משהו, למרות כל החשש שלי אני עדיין ממשיכה להתאמן בחדר כושר, לאכול נכון ובריא יותר ולהגיע לדיאטנית שלי. הבעיה היא שהמצב הזה עדיין מפחיד אותי! בראש שלי הרצון להיות רזה חי ובועט, אני מפחדת מהתוצאות, זאת הבעיה.